ערב ראש השנה, השמש מתחילה לשקוע על רקע שמי זהב. על ההר הכי גבוה
עומדת לה שנה חדשה, בשמלה לבנה לבושה ובידה סל גדול גדוש מתנות,
איחולים ותקוות – לבנים ולבנות.
כוכבים כבר נדלקים, נפתח שער השמיים. אט גולשת השנה, בלובן צח כנפיים.
יוצאת היא לבקר בבתי הילדים הישנים.
מגפים על הרגליים, הכפפות על הידיים. על הראש – כובע חם אחבוש. ארכוס הרוכסן וארוץ בחוץ, כמו דובון קטן. הסתכלו נא ברגלים כבר קבלתי מגפים! מהיום אוכל לקפוץ גם במים, גם בבוץ.
אצבעוני ישב לו מתחת פטרייה. הוי, כמה טוב היה לו, כמה טוב היה! כי אם יורד גשם – אז יש לו מטריה! ואם זורחת שמש – אז יש לו שמשיה! ליצוני ואצבעוני טפסו על הר. טיפסו וטיפסו, שיחקו ושיחקו. פתאום, נעשה להם קר – מה עשו? התחבאו בתוך ההר. איפה הם? – הנה הם!
כל הלילה פטפטו הגמדים, פטפטו ופטפטו, פטפטו ופטפטו. עד שבוקר בא ובא הזמן לצאת לעבודה. דינג דונג דינג דונג! מצלצל הגמדהמשכים במצילתיים,
אך גמדים עייפים מתכרבלים בעצלתיים.
מפהקים ומתמתחים … מצד לצד מתהפכים ונרדמים.
♪ ביער נחמד גר גמד ולו מצנפת אדומה.
בכל בוקר רוקד הגמד עם אשתו החמודה: לה לה לה לה … הו הו הו … השחר המופלא. הו הו הו … השמש כבר זרחה. הו הו הו … שמחה האדמה, עשב רב היא מצמיחה. הביטו השחר נגלה, ראו השמש זרחה. כמה שמחה האדמה. עשב ירוק היא מצמיחה.
כל הלילה, כל הלילה, ישנו הפרחים בגינה. כל הלילה, כל הלילה הרוח ריננה מטלטלת העצים, דופקת על הגג, מטיסה העננים, והכל סביב כך חג. והגשם אט יורד על האדמה, פיטר-פאטר, פיטר-פאטר, כך קולו נשמע. ובבית פנימה אמא את תינוקה הרדימה: לו-לי-לו לה … שן ילד, שן. לו-לי-לו ל-א … שן ילד, שן וכך תגדל, שן ילד קטן.
ביער ביער, עצים גבוהים גבוהים. נושבת הרוח בעצים ווו … ווו … והעלים מן העצים לאט לאט נושרים. ♪ גשם גשם גשם קל, גשם קל נוטף מעל. מתחזק שוצף קוצף
מתחזק הכל שוטף, רעם רעם איזה קול, רעם עז מרעיד הכל. ואז זרחה השמש ויבשה הכל.
הגשם יורד, רוחות מנשבות, בשלג לבן כוסו הגבעות. כל החיות בביתן מסתתרות: הארנבת במחילה, הדוב במאורה,הסנאי בין ענפים, מחפש לו בלוטים. הקיפוד בין השיחים, רוש-רוש-רוש. הארנבת בביתה יושבת, יושבת וחושבת: "הבטן שלי מקרקרת ואין ברירה, אצטרך לצאת אל הקור ולמצוא לי ארוחה". מה עשתה? הזדקפה התקוננה ומביתה חיש יצאה!
על הר הגלבוע גבוה, גבוה. ישבו שני גמדים קטנים. חבושים כובעים אדומים. אמר אחד: "אבנה לי בית קט" אמר השני: "גם אני, גם אני" עמדו והחלו לבנות: אבן על אבן, אבן על אבן, אבן על אבן. עד שהבית היה מוכן. בא הרוח ויפוח – פוח ופח, פוח ופח …
1. אח איזה חורף (הרוח, הרוח ניפח את כיסי, הרוח, הרוח צבט את ריסי) / מילים: י. טהרלב , לחן: נ. הירש, ביצוע: מוסיקה אורגנית (שיר לחורף)
2. קשת בענן (בשמים ראיתי קשת היא עמדה ממש מול הרחוב) / מילים: ל. גולדברג, לחן: מ. שטייגל, ביצוע: מוסיקה אורגנית (שיר לחורף)
3. טיף טיפטיפטף (טיף טיפטיפטף הגיע חורף, טיף טיפטיפטף יורדים גשמים) / מילים ולחן: דליה פז, ביצוע: מוסיקה אורגנית (שיר לחורף)
סיפור טוב מעניק לשומעים חוויה של שלמות.
התכונות המיוחדות של הסיפורים ונבין למה משהו מהקסם של הסיפור מתאפשר למרות המגבלות הטכניות והמדיה
הסיפורים והתכנים שנביא עבור הילדים והמחוות שבהן נשתמש במהלך היום חשובים לתחושת הביטחון והעוגן שניתן לילדים
אנחנו עשרה ימים אחרי תחילת המלחמה והמדינה הקטנה שלנו לא נראית אותו הדבר. כל אחת מאתנו מגיבה אחרת למצב, אבל אין אחת מאתנו שלא השתנתה.
ככל שנחזיק את התקווה ואת הידיעה שאנחנו לא לבד וכנראה גם לא במקרה בזמן ובמקום הזה, נהיה יותר מוכנות לפגוש את מה שמגיע אלינו מהעתיד
משימתנו בתקופה זו היא לפתח יותר ויותר את היכולות החברתיות שלנו, תוך שאנו מרחיבות ומעמיקות כל הזמן את אנושיותנו באופן מלא ככל האפשר. כמורות ומטפלות לגיל הרך ברוח חינוך ולדורף…
משימתנו בתקופה זו היא לפתח יותר ויותר את היכולות החברתיות שלנו, תוך שאנו מרחיבות ומעמיקות כל הזמן את אנושיותנו באופן מלא ככל האפשר. כמורות ומטפלות לגיל הרך ברוח חינוך ולדורף…
נמצא חודש שבט – או כפי שהוא מכונה במקורות ״תקופת שבט״ – בסימנם של שני המזלות הכי רטובים בגלגל המזלות: דליי (שסימנו איש שופך דלי מים) ודגים
משימתנו בתקופה זו היא לפתח יותר ויותר את היכולות החברתיות שלנו, תוך שאנו מרחיבות ומעמיקות כל הזמן את אנושיותנו באופן מלא ככל האפשר. כמורות ומטפלות לגיל הרך ברוח חינוך ולדורף…
קהילות נוצרות גם מסביב לילדים הבוגרים יותר: הגננות המטפלים, המחנכים והורי הילדים שבגן, בבית הספר היסודי ואפילו בתיכון יוצרים קהילות במובן זה שיש לכל האנשים האלו ידע אודות הילד וכן אכפתיות ורצון להועיל לגדילתו והתפתחותו.