סיכום מפגש עם אפרת אנגרס אוולד, נובמבר 2023
סיכמה: מיכל רשף
הסיכום כתוב בלשון נקבה אך מיועד לכולם באופן שווה.
דברי פתיחה – מיכל רשף
אנחנו מאוד מודות על האפשרות להיות ביחד בימים אלו ובמיוחד ביום הזה המציין חודש ליום הטבח ששינה את המציאות שלנו מכאן והלאה. ביחד אנחנו יכולות ליצור כאן מרחב משותף, אמיץ, תומך ומחזיק תקווה.
אנחנו שמחות על האפשרות לארח כאן את אפרת שתיקח אותנו לעולם הסיפורים ולכוחם המרפא. כוח שכולנו זקוקים לו מאוד.
אפרת אנגרס - אוולד - הכוח המרפא של הסיפור
ערב טוב, אני שמחה להיות כאן ביחד בזמן הזה.
תיכף נעמוד על חלק מהתכונות המיוחדות של הסיפורים ונבין למה משהו מהקסם של הסיפור מתאפשר למרות המגבלות הטכניות והמדיה. הנושא של הערב יכול למלא סמינריון שלם ואין לנו אפשרות להעמיק. אבל אני מקווה שתיווצר חוויה שמאפשרת לאומנות הזו של סיפור סיפורים לנכוח גם פה ושתהיה לנו לרגע חוויה שכל כך מאפיינת את האומנות הזו שלרגע הזמן נעצר. אין זמן- אנחנו לא דואגים למה שהיה או למה שיהיה אלא מה שחשוב זה רק מה שקורה לנו כרגע.
הפעילות של הסיפור כפעילות שמביאה כוחות מרפא – אנחנו חיים כל הזמן באמצע. אנחנו לא זוכרים מתי נולדנו ולא יודעים מתי נמות, מתי הסיפור של החיים האלה יסתיים. לפעמים אנחנו יודעים שאנחנו לקראת הסוף. בעצם אנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד רגע. רובנו לא יודעים.
סיפור טוב
סיפור טוב מעניק לנו חוויה שיש התחלה וסוף – היה היה…נכנסנו למרחב חדש. אנחנו משנים תודעה ונושמים אחרת. חשוב גם לדעת מתי אנחנו יוצאים מהסיפור. חוזרים למציאות.
בסיפור יש מספר ויש מקשיב. אי אפשר לספר סיפורים לבד. דרך חוש השמיעה והראיה אנחנו ביחד , בזמן אנחנו ביחד – נכנסים לסיפור ביחד.
דוגמאות:
חיה שנהב – סיפורים יפים
תפוחי העלומים- המבוסס על אגדות רוסיות. הפתיחה.
הראשון מצייר תמונה באופן שירי – מפגש בין הרוח והעץ וחווית השמחה- הרוח מספרת והעץ מקשיב.
בזמן הסיפור המספר מוביל את המקשיבים כמו מדריך טיולים ובאותו זמן זורע זרעים. הוא צריך לדעת מה, מתי ואיך לזרוע. מספר הסיפורים מתכוון לקהל- הוא רואה ומרגיש אותו. הזריעה לא מיד נותנת פרי. אנחנו זורעים משהו שישיא פרי בעתיד. ילד קטן חי בהווה. הוא רוצה לדעת שעכשיו בטוח. ילד יותר גדול רוצה לדעת שמחר בטוח והיותר גדול גם זוכר את העבר. ככל שהילדים גדלים המרחב של הזמן נפתח והמודעות לזמן ולמה שעלול לקרות מתרחבת. מודעות לאי השלמות, הבנת הצער והסבל שיש בעולם לכן בגיל הנעורים יש סכנה גדולה להתמודדות עם הסבל שקיים בעולם. אנחנו זורעים בגיל הצעיר כדי לתת כוחות נפש בגיל היותר מבוגר. בגיל הצעיר אנחנו איתם בכאן ועכשיו. דואגים שילד יהיה מוגן ובטוח.
הסיפור הוא פעילות המשלבת את המוסיקליות עם האומנות הויזואלית. המילים יוצרות תמונות. אני כמספרת לא מציירת על בד אני מציירת את התמונה בפנימיותי, חיה אותה. הסיפור משלב מוסיקה עם תמונה. המילים יוצרות תמונה והתמונות מצטרפות לכדי מעשה, לכן לסיפור קוראים גם מעשייה.
ברוב המקרים סיפור נבחר כסיפור מרפא לפי התוכן שלהם אבל חשוב שנראה שהתמונות פונות ויכולות להזין כל אחד מהגופים שלנו – ארבעת הגופים.
הגוף הפיזי
מה נותן לנו תחושה של בריאות (בריאות היא בסיס לריפוי) בגוף הפיזי?
קודם כל מרחב בטוח ורגוע שבו הוא שומע את הסיפור. כמו כן נוכחות. נשים לב להזנה של החושים הראשונים-הגופניים. כשאימא מספרת לילד הקטן היא גם נוגעת בו, מערסלת אותו. ילדים זוכרים חוויה כאשר היא נעימה וחוזרת על עצמה או כאשר היא לא נעימה. (דוגמה של שיר שאפרת זוכרת מאימא שלה-אימא מערסלת ושרה לה שיר אנגלי). החוש המאוד חשוב – חוש החיים-נינוחות, בילד הצעיר קשור במגע, בקרבה, שיש אנשים אהובים לידי.
הגוף האתרי
גוף הזמן. במרחב כל אחד נמצא במרחב שלו אבל בממד הזמן בסיפור אנחנו ביחד. כל דבר בסיפור שחוזר הביתה, כל שיבה הביתה , כל מה שיוצר חזרתיות – חזרה על צלילים, תנועות, משפטים וכו'. לאו דווקא בתוכן אלא בצלילים. חזרה שירית במהלך הסיפור נותנת נשימה כזו. כששטיינר מדבר על האגדות הוא מדבר על הצד הפיוטי של האגדה. פיוט ופואטי זה אותן מילים – הפיוט-שירה דתית. כל מה שקשור למוסיקה של הסיפור-קשור לאתרי.
הגוף האסטראלי
כל מה שקשור לתמונות, כל התוכן התמונתי – הדימויים, המילים, השפה, התמונות שהמילים יוצרות, המשמעות של המילים.
מהו הכוח המרפא של האני?
מה נותן כוחות מרפא לאני. ברור שאצל הילדים הצעירים הגופים הגבוהים טרם הבשילו. אני המתווכת אותם עבור הילד.
האני הוא הגוף המחבר את כל הגופים. אם המספר יוצר שלמות המחברת את כל החלקים של הסיפור ויוצר מציאות שלמה בפני עצמה ודרך ההתלהבות והשמחה יוצר תמונה של פליאה, שהנה יש מציאות שלמה בניגוד לחיים, וזה אפשרי בגלל האמונה שלו באמת ובטוב. עשיית הטוב היא הכוח הנמצא בעולם, גם אם יש בעיות. הסיפור מראה לנו את הדרך לעשות את הטוב ואת הדרך להחזיר את הדברים הביתה, לשוב לטוב. בידיים של המספר יש כוח עצום בידיים שלו להחליט מה מספרים, איך מספרים, מתי עוצרים ואילו זרעים זורעים. חשוב שהמספר ידע שיש לו אחריות גדולה, כי בזמן שהוא יצר את המרחב הזה – הוא מדריך קבוצה שהעיניים שלה קשורות והם הולכים אחריו, הוא מוליך אותם והם סומכים עליו שיביא אותם למקום מבטחים. זהו חוק בעולמם של מספרי הסיפורים. כל מי שמספר חייב לדעת את הסיפור. חשוב להכיר את הסיפור שאנו מספרים, להבין אותו ולהכיר אותו. עדיף לספר סיפור קצר שאנו מכירים ולמדנו אותו ואת הביטויים היפים שלו ולהביט בעיני הילדים. לספר כך שאנו יכולים להיות חופשיים מהקריאה, המספר נע בין מרחב קדמי –המקשיבים, לבין המרחב האחורי- התמונות. אני לא יכולה לזכור את הכול, אני צריכה לנשום. בזמן שהמספר נושם ונזכר המקשיבים מעכלים.
נקודה נוספת חשובה היא כתיבה של סיפור. כתיבת סיפור היא אומנות. צריך ללמוד את השפה ולהתאמן, להבין מה הוא רוצה. הדרך של האומנות היא דרך של התאמנות ואמונה. אני צריכה להאמין בכוחות שלי, כמו בסיפור אני צריכה גם לנסות וגם להיכשל וגם לפגוש מכשולים. יש כאן פרדוקס – אנחנו כולנו מספרים סיפורים כל יום אז אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לספר סיפורים. זה נכון מאוד שכל אחד יכול לספר מצוין סיפור אישי שלו. גם אם לא נהיה מספרים מקצועיים את הסיפור שלנו אנחנו יודעים לספר. את הסיפור שלנו אנחנו יכולים לספר. למרות זאת כתיבת וסיפור סיפורים היא אומנות. סיפורים בעבר סופרו ולא נכתבו, הם עברו מדור לדור הם הוגדו – מהמילה היגד-אגדה. הם סופרו שוב ושוב מדור לדור. לכן פעמים רבות הם שונים ומשתנים. במאה ה-19 הרבה אגדות נכתבו כי הלך ואבד הקשר הבלתי אמצעי בין התמונות הרוחיות לאדם. די מהר התחלנו להתייחס לסיפורים פסיכולוגית ולא רוחנית. היום הסיפורים נכתבים יותר כמבוססים על הפסיכולוגיה. בעבר לא היו סיפורים ואגדות לילדים. במאה ה-20 זה התפתח עבור ילדים. אלמלא זה התפתח יכול להיות שאוספי הסיפורים היו נשכחים ונעלמים. במקור זה לא היה לילדים. מספרי הסיפורים היו באים לכיכר הכפר או לאולם האציל ומספרים סיפורים והאנשים היו באים לשמוע. היו מתחילים עם הסיפורים הקצרים והקלים זה היה נמשך שעות, לאט לאט הילדים היה נרדמים והיו עוברים לסיפורים יותר קשים ומאתגרים ועסקו גם בדברים הקשים של החיים על הרוע, הצער והכאב. כדי להקל על ההקשבה גם שרו, דקלמו וסיפרו בדיחות. זו הייתה חוויה שהילדים נכנסו לתרבות של המקום והקהילה שבה הם חיו. חשוב שהסיפורים נשמרו וחשוב שנדע אילו סיפורים לשמור ואילו סיפורים של המאה ה-20 אנחנו לוקחים ומספרים לילדים.
נסתכל על הסיפור מנקודת המבט של האמת. ילדים הרבה פעמים שואלים – זה באמת, זה אמתי?
סיפור
האמת מצאה את עצמה יום אחד ברחוב, מתדפקת על הדלתות, היא הייתה ענייה מאוד וכבר כמה ימים לא הגיע אוכל אל פיה, לבושה בלויי סחבות הנעליים היו קרועות, היא הייתה צמאה. היא דפקה על דלת אחת, הדלת נפתחה וכשראו אותה היא מיד נסגרה. היא הקישה על דלת אחרת אותו דבר קרה, וככה היא הגיעה לכל דלת ברחוב ההוא. היא הגיעה לסוף הרחוב והנה היא ראתה, מול הדלת שהיא התדפקה עליה דמות של עלם צעיר. הלבוש שלו היה זוהר ויפה היה לו כובע גדול ויפה והעיניים שלו זוהרות. הוא דפק על הדלת והיא נפתחה, מיד יצאו לקראתו ונתנו לו אוכל ומשקה ושיבחו אותו. האמת הייתה אחוזת תדהמה. כך קרה גם בשאר הדלתות. כאשר הוא התקרב אליה היא שאלה אותו- תגיד, מי אתה? אני הסיפור. ומאותו היום האמת דבקה בסיפור והולכת יחד אתו כי רוב האנשים לא רוצים לשמוע את האמת העירומה.
אנחנו שואלים את עצמנו על האמת. כשאדם מעיד בבית המשפט דורשים ממנו לומר את האמת , את כל האמת ורק את האמת. בסיפור לילדים קטנים אנחנו מספרים את האמת אבל לא את כל האמת. הילד שואל שאלות ואנחנו צריכים להבין מה האמת שהילד מבקש. אנחנו יכולים רגע לחכות ולראות האם הילד עונה בעצמו. בדרך כלל הם עונים ומתוך מה שהם אומרים אנחנו יכולים לחוש מה הבקשה שלהם, מה השאלה שלהם באמת.
רק האמת – ברור שאנחנו לא רוצים לספר משהו שהוא לא אמתי. מה זה אומר רק את האמת? ננסה להבין שסיפור טוב יוצר משהו אמתי שאינו תלוי במציאות היומיום. אם הסיפור טוב נוצרת אמת שלמה ואז השאלה הזו מיותרת אבל היא עוזרת לנו להבין האם בחרנו את הסיפור הנכון. זה נכון לגבי סיפורים שנכתבים בזמנינו ולא סיפורי מעשיות שעברו מדור לדור.
מה יהיה הסיפור המרפא בזמן הזה שאנו שרויים בו – כל כך הרבה נהרגו, נחטפו שרויים באבל, חרדה ופחד. אנחנו המתווכים של המצב לילדים, אנחנו המדריכים אותם וזורעים את הזרעים שיעזרו להם כאשר הגופים הגבוהים שלהם יהיו משוחררים. אז הם יוכלו להיזכר בזרעים האלה ולהיעזר בהם.
דוגמאות של סיפורים
דוגמאות של סיפורים שאפרת שמעה כילדה שלאו דווקא התאימו (סיפורי התנ"ך וסיפורי וילהלם טייל) אך היא זוכרת את הידיעה העמוקה שהטוב ינצח את הרע מתוך איך שהסיפורים סופרו על ידי אימא שלה. וזו נקודה שחשוב שנזכור. הסיפורים שאנחנו בוחרות לספר צריכים לעבור דרכינו ועלינו לבחור האם הם מתאימים או לא.
בחודש האחרון אנחנו מתמודדים עם נושאים קשים של חטיפה, הרג, מוות ועוד ונשאלת השאלה אלו סיפורים אנחנו מספרות בגן.
משינקה והדוב – הילדה בסיטואציה קשה והיא מוצאת דרך בחוכמה להינצל. והסיפור מספר את זה כל כך יפה ובתוספת קטעים מוסיקליים ברור שהטוב ינצח. הילדה לבדה בסיטואציה קשה והיא מוצאת דרך חכמה להינצל. השילוב של הקטעים המוסיקליים מאפשרים נשימה. החוויה של הילדים שלמרות הקושי הצליחה להציל את עצמה.
ברווזים ברבורים – גם כאן הילדה מתמודדת עם קושי גדול, היא צריכה להשתנות, לפעול באומץ ובתמונה, להקשיב לעזרה שהיא מקבלת, לשתף פעולה עם העוזרים וכך היא מצליחה.
לילדים יותר גדולים בבית הספר- הנזל וגרטל אבל חשוב להכיר את הסיפור היטב.
הסיפורים מספרים לנו על סודות בשפה שמגלה ולא מגלה. אנחנו לא זקוקים לסיפורים על חטיפה כדי להתמודד עם מצוקה.
הביתן הקטן – צרור של אגדות עם שעיבדה לאה גולדברג. מתוכו הסיפור על הזבוב והביתן – הסיפור הזה יכול להתאים לזמנינו ולכל זמן. גם אם הבית נמעך והתפרק ולאו דווקא הכי נורא שחווינו החודש, הסיפור הזה יש בו חזרתיות, מוסיקליות וריתמיות. כולו הנאה למספר ולילדים.
ההבדל בין דרמטיות ומוסיקליות. לא צריך לספר במונוטוניות וגם לא בדרמטיות. זה מתאים לסוף בית הספר וגיל הנעורים. לגיל הרך אנחנו רוצים ליצור את היכולת להתמודד בעזרת המוסיקלית.
יש הרבה שירי ילדים ושירי ערש שהתכנים שלהם לא פשוטים ובכל זאת אנחנו משתמשים בהם. המקום שעוזר לילד לישון – ריתמוסים. לקחת את הזמן. ליצור טקס, לאסוף את הילדים בנשימה. הנשימה היא חשובה. הברכה היא חשובה
למשל בעיות עם אוכל – יואש היה חלש כמו קש… (בספר בוקר טוב של ע. הילל) יש כאן חזרה לגוף…הליכה לרופא עם אבא ואימא. ההגזמה בסיפור הזה היא החלק האומנותי. היא משחררת.
בקלסיקה יש האנשה של הדברים והיא מאוד פשוטה ומוסיקלית והשפה מרחיבה לילדים את שפת הדיבור. הסיפור לא בהכרח בשפה המדוברת ויש לזה ערך מוסף.
ילדים חווים לא פעם שמאשימים אותם. זה מקום שאנחנו צריכים לשים אליו לב כמבוגרים. אפשר להתמודד עם זה בשני אופנים על ידי סיפור: או מישהו שעוזר או החוויה הקשה שעובר מי שבמצוקה.
במהלך החיים הילדים חווים חוויות של מוות ברבדים שונים ואנו אלה שיכולים לתווך להם את זה. הילדים יודעים שמישהו סיים את חייו וכשהמבוגר שנמצאים איתם מכבד את זה ומבין את זה, יש להם שקט.
בספר מה עושות האיילות בלילות של לאה גולדברג יש שיר סיפור שנקרא אגדה (סבתא טווה) – איך עוזרים למישהו.
הסיפור שמש הזהב הוא סיפור מצוין לספר אותו כשילדים עסוקים במישהו שהלך ולא חוזר או מתעכב.
השאלה היא מה אנחנו נותנים לילד. לפעמים אנחנו לא יודעים את התשובות אבל אנחנו יודעים שאנחנו כאן לשמור על הילדים כמיטב יכולתנו, את זה נוכל להעביר דרך הסיפור ודרך הנוכחות שלנו.
בזמן החילוץ בבארי – "ילד קטן יושב על הכתפיים של אבא שלו והילד שואל את הקצין שבא לעזור להם, למה הרעים באו? הקצין חיכה רגע ואמר- אני לא יודע למה הרעים באו אבל עכשיו יש פה רק טובים".
לגבי הסיפורים שאנחנו בוחרים, במיוחד החדשים, חשוב לשים לב לשפה ולמסר. (דוגמא של מאשה והדוב המקורי לבין הגרסה החדשה ליאורה והדוב).
כוחות מרפאים
עוד משהו לגבי הכוחות המרפאים – מבחינת הילדים יש שלושה שלבים של התבגרות:
השלב הראשון – תמיד יש מבוגר שמגן עליהם. שאוהב אותם.
השלב השני – עוזרים עם כוחות יתרים – חיות שמדברות, אביזרי פלאים שבאים לעזרה מעצמם בסיפור.
השלב השלישי – היכולת לעזור לעצמנו ולאחרים. לפעמים יש גיבורים שיכולים לאחרים ואחר כך לקבל עזרה (האח השלישי בסיפור מלכת הדבורים).
הטוב שומר עלינו, בא אלינו ונמצא גם בתוכנו. כאשר אנחנו עושים את הטוב זה עוזר לעצמנו וגם לאחרים. כשהילד שומע על הכוח של הטוב והאהבה בעולם והמספר מאמין בזה הוא יכול לזרוע את הזרעים הטובים.
רשימה מומלצת של ספרים וסיפורים שהוזכרו בהרצאה של אפרת אנגרס - אוולד
הכוח המרפא של הסיפור.
(רוב הספרים הינם קבצים של מעשיות או סיפורי – שיר)
מרים ילן שטקליס מן הספר: תפוחי העלומים
הוזכרו הסיפורים – הילדה והדוב,
אווזים ברבורים
והוקרה הפתיחה לספר: פתח אגדה (תרגום מפושקין)
(מומלץ לספר סיפורים נוספים מהספר המצוין הזה. כדאי לקרוא ולבחור בהתאם לקהל היעד. סדר הסיפורים – מהגיל הצעיר לבוגר).
הוזכרו שירים מספר נוסף:
אצו רצו גמדים (וכל ספר אחר לפעוטות וקטנים שתמצאו, מפרי עטה).
לאה גולדברג מן הספר: מה עושות האיילות
הוזכרו הסיפורים: אגדה – (סיוע למי שנמצא במצוקה)
דג הזהב – (התמודדות עם רגשות של אבדן וגעגועים).
יש בספר המצוין הזה סיפורי שיר נוספים שמאד מתאימים לילדי גן.
למשל: בארץ סין (מסירות, אמץ לב והתמודדות עם סכנה),
דב דובוני בן דוביים (התמסרות למטלה, גם כשהיא נהיית יותר ויותר קשה).
ועוד.
(כדאי לקרוא הכל ולבחור.)
מן הספר: הביתן הקטן
סופר הסיפור: ׳הביתן הקטן׳
פניה ברגשטיין מן הספר חרוזים אדומים
הוזכר הסיפור ׳חרוזים אדומים׳
מומלץ לקרוא את שאר הסיפורים בספר הנהדר והקלאסי הזה. רבים מתאימים לילדי גן.
ע. הילל מן הספר בקר טוב
הוזכר הסיפור- שיר ׳יואש׳ (. (למרות שהיום יש יותר בעיות של השמנה כתוצאה מאכילת יתר כדאי לספר את הסיפור הזה על ילד שהיה רזה וחלש כי לא אכל כלל, משום שמקור הבעיה – גם של חוסר וגם של עודף משקל – הוא תזונה לא בריאה, אכילה רגשית וחוסר הבנה של המבוגר לגבי תזונת ילדים בכלל.) הבחירה של ע. הילל בהגזמה, הומור ושימוש באמצעים מוסיקליים מסייעת לילדים ׳לבלוע׳ בהנאה את הסיפור.
מומלץ לקרוא ולספר סיפורי שיר נוספים מן הספר הנהדר הזה.
בהקשר לנושא זה כדאי לציין שבהרצאה הוזכרה גם המעשייה הנזל וגרטל שעניינה רעב – פיזי ורוחני. לא מומלץ לספר מעשייה זו בגן הילדים. למי שמעוניין לספר את המעשייה המיוחדת הזאת לילדים, מומלץ לחקור אותה ולהבינה לעומקה בטרם תסופר לילדים.
חיה שנהב
הוזכר הספר מיץ פטל.
מן הספר תרנגולת כחולה הוזכר השיר ׳סיפורים יפים׳. יש בספר סיפורי שיר נפלאים. כדאי לקרוא.