המלאכות הראשוניות - מלאכות החיים

במערכות החיים, הן הטבעיות והן התרבותיות, הכל מתקיים מתוך יחסי גומלין, ולנו, כבני אדם, ניתן להביא לידי ביטוי יוצר את העניין שלנו בעולם ואת האכפתיות שלנו כלפי הסביבה והחברה מתוך בחירה חופשית. זהו אחד השיעורים שאנו לומדים על פני האדמה.

אם נשאל, מהי הסבה הגורמת לנשמות להתגשם בעולם הזה, שכולו שרוי בהשתנות ובהתהוות תמידית, אחת התשובות היא הרצון לעבור שינוי בעצמנו. כישויות אנושיות אנו משתנים ומתפתחים במהלך כל חיינו, פיזית, נפשית ורוחנית. אולם בנוסף להשתנות של עצמנו אנו יכולים לשנות גם את הסביבה. השינוי הוא קודם כל באמצעות עשיה, וליד האנושית יש תפקיד חשוב בשינוי הזה – באופן מיוחד לכף היד ולאצבעות. למעשה, כל דבר שבו אנו נוגעים משתנה – אם במעט ואם במידה רבה – מעצם הנגיעה האנושית. כדאי גם לשים לב לעובדה שכלים רבים נוצרו בדמות כף היד והאצבעות. כלי האכל, למשל, הינם דוגמא לכלים שקיבלו את השראתם הצורנית מן החלקים השונים של כף היד האנושית.

בבואנו ללמד את הילדים הצעירים כיצד להשתמש בידיהם, אנו מבקשים להעניק להם – מתחילת חייהם – חוויה של עשיה קשובה, נעימה ובעלת קצב נינוח. עשיה שכזו משרה על הגן כולו אוירה של שלוה, סדר ושמחת יצירה.

מראשית התרבות האנושית היוו המלאכות מפגש מקיים חיים, בין האדם לעולם. לכן אפשר לכנות את המלאכות הבסיסיות, הראשוניות, גם בשם ׳מלאכות החיים׳. כולן מעשירות את חיינו ומקיימות אותנו. הן מתמירות את החומר הטבעי והופכות אותו לחומר ״מתורבת״: בוץ הופך לכלים ולבנים, גיזת צמר לבגד וכן הלאה. התמרת החומרים באמצעות המלאכות מאפשרת לבני האדם להשתמש בם, קודם כל לשם מלבוש, מזון ומעון ולאחר מכן לתכשיטים ולרפואה, לאמנות ולאומנות, למשחק ולפולחן. למרות הייחודיות של כל חומר, המאפיינים שתוארו לעיל הם משותפים ומתקיימים בכל אחת מן המלאכות הראשוניות.
בבואנו במגע עם כל חומר וחומר יכולים אנו ללמוד מקרוב לא רק על השתנותו, אלא להתעורר בפליאה לעובדה, שבד בבד עם השתנות החומר באמצעות כפות ידנו ופעולותינו, אנו עצמנו משתנים. בין אם אנו לשים חומרים רכים, כמו דונג או בוץ ובין אם אנחנו מעבדים חומרים קשים כעץ או מתכת, בין אם החומר הוא בצק חמים או צמר רטוב וקריר, כאשר אנו לומדים לשנות את החומר בהתאם לטבעו שלו, אנחנו משתנים בעצמנו והופכים להיות יותר מיומנים, גמישים, קשובים, נוכחים, אכפתיים ומכירי – תודה.