פיתוח כישורינו הפנימיים והחברתיים

פיתוח כישורינו הפנימיים והחברתיים

מאת: סוזאן ובר

Building Capacities/ Susan Weber 
תרגמה מאנגלית: תומר רוזן גרייס

משימתנו בתקופה זו היא לפתח יותר ויותר את היכולות החברתיות שלנו, תוך שאנו מרחיבות ומעמיקות כל הזמן את אנושיותנו באופן מלא ככל האפשר. כמורות ומטפלות לגיל הרך ברוח חינוך ולדורף, מחויבותנו למשימה זו היא המקום שבו אנו משקיעות את מאמצינו לטפח את הילדים המסורים להשגחתנו ואת משפחותיהם. זוהי הזדמנות נפלאה עבורנו להביא לגנים, לפעוטונים ולחברותינו לעבודה תחושה חברתית חיובית והתנסות ממשית בפוטנציאל האנושי הטוב והגבוה ביותר.

כשאנו יוצאות למסע של מודעוּת אינדיבידואלית מוגברת – מסע שהוא גורלה של כל מחנכת לגיל הרך – אנו מעמיקות את יכולתנו להכיר בצרכי האחר ולטפל בהם. אנו נעשות יותר ויותר מסוגלות לתמוך באנשים אחרים בפיתוח מלא של אנושיותם.

אפשר לשאול כיצד נוכל להניח את היסודות הללו בעבודתנו עם ילדים וילדות בשבע השנים הראשונות. מה בהבנתנו את התפתחות הילד בגוף, בנפש וברוח, מאפשר לנו לפתח הלך נפש, סביבה, ריתמוסים רגישים ומחוות חיות, שמובילות את הילדים והילדות המגיעים לטיפולנו אל חייהם הבוגרים, כך שיהיו להם הכוחות והחוסן הנדרשים בכדי לפתח יכולות חברתיות עמוקות? כיצד נוכל – דרך המקצוע והייעוד שלנו – להכין את התנאים הנחוצים ליצירתו של עתיד אנושי יותר?

מערכת יחסים: טיפול וטיפוח

עבור התינוק והילד הפעוט, הצעד הראשון הוא ליצור עמו מערכת יחסים קרובה המכוונת אליו אישית. זו צריכה להיות מערכת יחסים עם דמות מטפלת שאותה יוכל הילד לאהוב ושתוכל להפוך עבורו למקור טיפול וטיפוח. הילד ישגשג במיוחד כאשר המחווה הפנימית של אותה מטפלת תהיה מחווה של הכרת תודה על כל מה שהחיים מביאים ועל הענווה שבתוך נפשה. איכויות אלה מעניקות יסוד להכרה בכבודו של בן האנוש שנולד זה עתה, ולהתעניינות בהתפתחותו. הלך הנפש של חום ואמון מצד הדמות המטפלת קורן סביב הילד, מושך אותו לתוך החיים, והחשוב ביותר – לתוך גופו, שצריך להוות עבורו בית בטוח ונוח לחיות בו. הבית האמין של הגוף הופך לקרקע שמתוכה אפשר לצאת אל העולם.

כגננות, כאשר אנו מברכות ילד מתוך הכרת תודה, יראת כבוד, מסירות וסבלנות, אנו יוצרות את האיזון שפותח אותנו להיות עם הילדים ועם הוריהם באופן שיכול לחזק אותם. אנו פותחות את עצמנו למערכת יחסים עמוקה ומשמעותית עם הילדים והוריהם. חיזוק זה מתואר על ידי החוקר הגרמני הנינג קוהלר (Henning Köhler), שעבד כמורה לילדים עם צרכים מיוחדים "במכון יאנוש קורצ'אק", באופן הבא:

אמירת "כן" עמוק בתוכנו יוצרת עבור הילד מקום מקלט בטוח בהווייתו הפיזית ומקרבת אותו אל הוויה פיזית זו. אנו מעצימים את ה"כן" והופכים אותו לנוחות פנימית (נוחות חיצונית אין בה כל תועלת בלי נוחות פנימית), אשר מחזקת את ארגון הכוחות המעצבים של הילד ומעניקה לו ביטחון ביכולתו ליצור את עולמו באופן יצירתי.

אנו מציעות לילד "תשומת לב נכונה" מתוך יראת כבוד. זהו האישור שלנו לזכותו להיות, לזכותו לפתח את השביל האינדיבידואלי שלו בעזרת התמיכה שלנו. המונח שבו משתמש קוהלר כדי לתאר זאת הוא "אישור קיומו של הילד". בכדי לאשר את קיומו של הילד, עלינו לקדם בברכה בכל רגע את ישותו המתפתחת והמשתנה, לחזות את הכיוונים שבהם הילד מתפתח ולהתבונן מתוך יראת כבוד באופן שבו האינדיבידואליות שלו באה לידי ביטוי.

מערכת יחסים: קשר אנושי

מתוך עוצמתו של הקשר האנושי עם מבוגרים אוהבים, טבעו הרוחי של הילד מחפש את החיזוק לו הוא זקוק בכנות הקשר עם המטפלת המאפשרת ומעודדת את פעילותו ואת יוזמתו העצמית. יחסיו של הילד עם ה"אני" שלו מתגלים ומתעצמים באמצעות חוויית הרווחה שהוא חווה פעמים רבות מדי יום. חוויה זו נוצרת מתוך ההזדמנויות שמקבל הילד לגילוי יוזמה בכל היבטי החיים: הנעת גופו במחוות אינדיבידואליות ובתנוחות פיזיות, היענות לפעילות טיפולית, ובמיוחד – חוויה של הצלחה ביצירת קשר עם המטפלת או הגננת.

בתינוק ובילד הצעיר צומחת מודעוּת עצמית יותר ויותר מאוזנת. ככל שחיי היומיום שלו יהיו עשירים וריתמיים יותר, כן יוכלו הכישורים הללו לצמוח ולשגשג ביתר קלות. התפתחות בריאה נובעת משני היסודות הללו – מודעות עצמית ופעילות מתוך יוזמה עצמית – תוך איזון עם חוויית הטיפוח והטיפול מצד המטפלת או הגננת, המכוּוֶנות לצרכיו האישיים של הילד ואל האינדיבידואליות שלו.

מערכת יחסים: חברותיות

צעד אחר צעד, הפעוט הופך לחברתי יותר! הוא בונה מערכות יחסים, הוא יודע כיצד לוודא שצרכיו יקבלו מענה. הוא הופך מודע יותר ויותר לעולם שסביבו.

הילד נעשה מעוניין באנשים אחרים סביבו ויוצר עימם קשר, אפילו אם עדיין אין זה מתוך אהבה. תינוק אחד עלול למשוך את שערותיו של תינוק אחר מתוך סקרנות, או לזחול על ילד אחר; פעוט צעיר עשוי לקחת צעצוע מתוך ידו של ילד אחר. בהתחלה, ייתכן כי מאמצים אלה ליצירת קשר עם האחר לא ייראו לנו חברתיים במיוחד! אבל מה שאנו רואות הוא עניין באדם האחר. ברור שאנו כבני אדם לא נולדים חברתיים, אלא נעשים חברתיים דרך נסיון החיים שלנו. הסבלנות של המבוגרים, האמון שלהם בפוטנציאל של הילד ללמידה של יכולות חברתיות – אלה הן היכולות המעניקות לו את הסביבה הלימודית הנכונה עבורו.

ככל שהילד גדל, הגננת או המטפלת מעניקה לילד סביבה כזו בשלוש דרכים, בהתאם לגילו והתפתחותו:

  • דרך מתן דוגמא אישית והזדמנויות לחיקוי
  • דרך הצבת גבולות ברורים וחזקים להתנהגויות לא מתאימות
  • דרך הזדמנויות שבהן הילד יכול לציית מתוך יוזמתו העצמית.

 

רודולף שטיינר: "כיצד קונים דעת העולמות העליונים"

בספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" מתאר רודולף שטיינר את הלך הנפש היסודי שאותו צריך לפתח מי שמחפש את הרוח: הלך נפש של יראת כבוד והתמסרות לאמת ולידע. אפילו בעולמנו המטריאליסטי והגדוש גירויים, הילד הצעיר יכול למצוא באופן טבעי את דרכו אל הלך הנפש הזה, שכן זהו עולם הרוח שממנו הוא הגיע ושאליו הוא עדיין קרוב כל כך. פעילות החיקוי של הילד הצעיר, וכן הפעילות שאותה הוא יוזם בעצמו, מהוות למעשה דרכים שבהן הוא מבטא את שביל ההתמסרות ויראת הכבוד המתואר בספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים". כאשר הילד משתתף בהתבוננות מלאת יראת הכבוד של המבוגר בפרפר או במפל קטן; כאשר הוא חווה כיצד הגננת מטפחת את הסביבה הפיזית – דרך עריכת השולחן לארוחה או אפיית קינוח טעים לגן או למשפחה, מעשיה מעניקים לו את החומר הדרוש לפיתוח מסירוּת ויראת כבוד.

כפי שמתאר שטיינר בהרצאה השישית של "The Child's Changing Consciousness and Waldorf Education" כשהוא מדבר על הכרת תודה, הדמות המטפלת מדריכה את הילד כיצד לפתח את היכולות האנושיות, וזאת באמצעות כך שהיא מזמינה אותו לחקות:

"ועם זאת, הכרת תודה היא תכונה שבכדי למלא תפקיד נאות בנפש האדם, עליה לצמוח בו עוד מהיותו ילד. הכרת תודה היא משהו שצריך לזרום לתוך האדם כאשר כוחות הצמיחה הפועלים בילד כלפי פנים, הם מלאי החיים ביותר, כשהם בשיא פעילותם המעצבת ומעניקת הצורה. הכרת תודה היא משהו שצריך לפתח אותו מתוך מערכת היחסים הגופנית-דתית שתיארתי כמאפיין הדומיננטי בילד מן הלידה ועד להתחלפות השיניים. עם זאת, כל עוד הילד יקבל טיפול נאות, הכרת התודה תתפתח באופן ספונטני מאוד במהלך תקופת חיים ראשונה זו. כל מה שזורם באהבה והתמסרות מישותו הפנימית של הילד לעבר כל מה שמגיע מן הפריפריה דרך ההורים או דמויות מטפלות אחרות – כל זה יהיה חדור בהלך נפש טבעי של הכרת תודה. עלינו רק לפעול בדרכים שראויות להכרת התודה של הילד – והכרת התודה תזרום ממנו אלינו, במיוחד בתקופת החיים הראשונה. הכרת תודה זו תמשיך אז להתפתח דרך כך שהיא תזרום לתוך כוחות הצמיחה. כוחות אלה מניעים את צמיחתם של הגפיים ואף משנים את ההרכב הכימי של הדם ושל נוזלי הגוף האחרים. הכרת תודה זו חיה בגוף הפיזי וצריכה לשכון בתוכו, כיוון שאחרת הוא לא יהיה מעוגן עמוק מספיק”.

מערכת יחסים: חיקוי חופשי של המהות הפנימית

ברור שאיננו יכולות ללמד הכרת תודה או כל תכונה טובה אחרת ישירות דרך מילים, שירים או המלצות. היא יכולה להופיע רק מתוך חיקוי חופשי של המהות הפנימית החיה בדמות המטפלת. כיצד נוכל לאפשר לילדים ולילדות בגן או בפעוטון שלנו לחקות באופן כזה? נוכל לעשות זאת לאורך כל היום, על ידי הודיה (חיצונית ופנימית) לחברותינו לעבודה, להורים שמעניקים לנו חלק בחינוך ילדיהם, לאדמה המעניקה לנו כל כך הרבה, ליסודות הטבע המקיימים אותנו. לאחר מכן, אנו משאירים את הילד או הילדה חופשיים להביע את הכרת התודה בדרכם שלהם, כשהיא תזרום מהם באופן טבעי.

אחד הרעיונות המנחים עבור מטפלים ומחנכים בגיל הרך יכול להיות ויסות כל הפעולות והמעשים שלנו באופן כזה שהם לא יפריעו להחלטות החופשיות ולרצון החופשי של אף אדם. ככל שנשלב עיקרון מנחה זה עם התובנות של התפתחות הילד ועם העקרונות הפדגוגיים של חינוך ולדורף בגיל הרך, נגלה שהדבר מאפשר לנו לחוות ולפגוש בצורה נכונה את תודעתו המתפתחת של הילד ואת התפתחותו הפיזית. אנו נתַרגל בעצמנו את שביל המידות הטובות, ונשאיר את הילד חופשי למצוא את הביטוי האישי שלו בדרכו שלו.

אולם מעבר לטיפוח המידות והתכונות הטובות, קיימים גם כישורים חברתיים אחרים. אנו, כמטפלות וגננות, מנחות את הילד לא רק בכך שאנו משמשות לו דוגמא לחיקוי. הגננת או המטפלת גם מעניקה הדרכה ישירה לפעוט המבקש להבין את כוחו ועוצמתו לפעול בעולם ולהשפיע עליו, וזאת דרך הצבת גבולות ברורים ואוהבים להתנהגויות שעשויות לגרום נזק לאדם אחר, לילד עצמו או לסביבה. היא מאפשרת לפעוט להכיר את הדרך שבה אנו נעשים חברתיים יותר – לא דרך הסחת דעתו ממה שמעניין אותו, אלא דרך שפָה ברורה ומעשים ברורים. צעד אחד צעד, הילד רוכש יותר שליטה על רצונו האינסטינקטיבי ומפתח יכולות חברתיות עמוקות יותר. הוא מסוגל יותר ויותר להימנע מהתנהגויות לא-חברתיות כמו לחטוף או להכות.

דבר נוסף שאחר הגננת ללמד את הילד הוא להזמינו לציית מתוך יוזמתו העצמית. דרך כך, היא תאפשר לרצון החופשי של הילד להתחזק לצורך עשייה של הטוב והנחוץ. אפילו התינוק, ברגעים שבהם מטפלים בו, הופך לישות חברתית על ידי שיתוף פעולה עם הטיפול בגופו שלו: הוא שולח את זרועו לתוך השרוול, מרים את רגלו כדי לאפשר הלבשת החיתול, ומראה למטפלת, באמצעות מחוות, שהוא אכל מספיק. כאשר הדמות המטפלת מכירה בפעילויות הללו, הנובעות מיוזמתו של הילד, הדבר מחזק אותו ומעודדו ליזום יותר ויותר מתוך עצמו. בתוך קבוצה או מסגרת טיפולית, החופש של הילד ליזום פעילות מתוך יכולתו הפנימית הינו בעל חשיבות מכרעת לכל חייו.

טבעו הרוחני של הילד תמיד מחפש להתחזק דרך פעילות שאותה הוא יוזם בעצמו. הדבר מתרחש דרך חיקוי, ציות מתוך יוזמה עצמית, וכן מתקבל חיזוק זה באמצעות למידה התנסותית בתוך גבולות בנויים היטב. ואכן, אלה הם הכישורים המובילים אותנו בדרך אל מימוש צרכינו בעתיד הרחוק.

רודולף שטיינר: "הכנה לתקופה השישית"

בהרצאתו "הכנה לתקופה השישית", רודולף שטיינר מתאר כיצד בעתיד הרחוק, הציוויליזציה תבטא מאפיינים שונים לגמרי מאלה הקיימים כיום. הוא מפרט שלושה כישורים שאותם עלינו לשאוף לפתח כהכנה לעתיד: ראשית, רגישות לסבלם של אחרים, שתתבטא דרך כך שנחווה באופן אישי ובלתי נמנע את כאבו של האחֵר; שנית, החוויה של חופש מחשבה מוחלט של כל אינדיבידואל בתחום הדתי; ושלישית, מוּדעוּת כללית לכך שהעולם חדור ביסוד רוחני, וכי עלינו להתאחד עם ההוויה הרוחית במידה כזו, שכל האמונות המטריאליסטיות תיחשבנה לאמונות טפלות.

הכישורים שאותם עלינו לפתח לקראת התקופה השישית במהלך תקופת הילדות, שלב אחר שלב, דור אחר דור, יבשילו ויתפתחו יותר ויותר אם לילדים תהיה אפשרות לצמוח מתוך חיקוי של מטפלות בוגרות בנפשן, המתאמנות בפיתוח של רגשות התמסרות והכרת תודה. טבעו הרוחני והחברתי של הילד מתפתח בהדרגה דרך שפע של מעברים עדינים בין איזון לחוסר איזון. האיכויות הנדרשות לתקופת התרבות השישית, המצויה במרחק אלפי שנים בעתיד, מכות שורש בתוך עולמנו כבר היום. עלינו רק להביט סביבנו אל הסבל שבתקופתנו, כדי לדעת שכבר בימינו יכולים הכישורים הללו לשמש אותנו ולהועיל לנו מאוד.

לכן, אנו מקוות לפתח את עצמנו כך שחיינו המודעים החברתיים והרגשיים, וכן מעשינו הרצוניים יזרמו לתוך העולם מתוך יכולת חברתית מפותחת. כמחנכות לגיל הרך, ביכולתנו ליצור את הגביע שלתוכו נמזגות האיכויות הללו. דרך כך יתאפשר לילד לצמוח ולהפוך לאדם שיביא מרפא לאדמה ויחדש את מהותה המקודשת.

סוזאן ובר היא המנהלת של המרכז למשפחה Sophia's Hearth Family Center. בעלת ניסיון רבות כמחנכת לגיל הרך, מורה ומנהלת בבית ספר ממלכתי, מנהלת הכשרת ולדורף לחינוך הגיל הרך, וכן בהוראה למבוגרים. סוזאן מעורבת בעבודה בינלאומית בהכשרות ולדורף לחינוך לגיל הרך. היא השלימה הכשרה מתקדמת במכון פיקלר בבודפשט, הונגריה, מרצה דרך קבע בכנסים מקומיים, לאומיים ובינלאומיים על העבודה הנעשית במרכז למשפחה Sophia's Hearth וכן על נושאים הקשורים לילד בגיל הרך.

המאמר תורגם מתוך הספר:

 Kugelgen, H. Von et, al.: Stepping into the future, Early childhood education as foundation for a healthy social life, International Association for Steiner/Waldorf early childhood education. 2019

דילוג לתוכן