השינה שאבדה

לאחר כשבועיים מלידת בני הבכור, נאלצתי לעזוב אותו בבית עם עם בן זוגי למשך כשעתיים ולצאת לסידורים. עד מהרה הוצפתי בחושת חוסר עצומה. כביכול השארתי בבית איבר מאיברי. משהתארכה קצת השהות רחוק מהתינוק, הרגשתי את כל המערכות בגופי כבר מתארגנות ומוכנות להניק. אז התבהרה לי משמעות הטענה של האנתרופוסופיה, שגוף החיים (הגוף האתרי) של האם והתינוק שלובים זה בזה. תמונת הקשר המורכב וההדדי הזה עלתה בתוכי במלוא עוזה. אלה כבר לא היו מילים בלבד, אלא חוויה קיומית. "גוף החיים הוא מערך הכוחות אשר גורם לגידול הגוף, לתיפקודים הפיסיולוגיים של האיברים השונים, להחלמת איברים שנפגעו….זה מערך מסודר של כוחות הפועלים ע"י חוקיות מוגדרת. גוף החיים מתבטא בתהליכים המתרחשים בגוף, בהשתנות ובתפקוד השוטף (שליב, חינוך מרפא, ע"מ' 32)" מכאן עולה שגוף החיים של הרך הנולד, עובר בעזרת האם תהליך של וויסות והתאמה לחיים שמחוץ לרחם. ככל שסביבת האם תאפשר לה רוגע, נינוחות, אכילה ושינה וגוף החיים שלה יחזור לתפקוד רענן כך היא תוכל ביתר קלות לעזור לתינוקה בוויסות העצמי שלו. לכן מה שהכי יעזור לשנתו של התינוק הוא: אמא נינוחה.

יחד עם זאת, כפי שיעידו הורים למספר ילדים, לכל תינוק שנולד להם יש ריתמוס אישי של אכילה ושינה. ישנם כאלה אשר ישנים מעל שעתיים, יונקים ביעילות, מסיימים את תהליכי העיכול וחוזרים לישון. אחרים מתעוררים לעיתים תכופות, האכילה מכאיבה למערכת העיכול הלא בשלה שלהם וכל התהליכים אצלכם קצרים ובלתי מסודרים. סבלנות וגישה חיובית בטיפול, יחד עם תמיכה להורים התשושים, ישפיעו לטובה על השינה אצל הרך הנולד.

בעבר השבטי של האנושות, ועד עצם היום הזה במדינות רבות, משפחה שלמה ישנה באותו המרחב. הדודים והדודות, הסבים והסבתות תמכו בטיפול בתינוק וביחד וויסתו את הפעילות של גוף החיים בהתאם לתנועת השמש במרום. כל תהליכי החיים שלנו ובכלל זה השינה, קשורים בריתמוס הקוסמי. הזריחה מזמינה לעירות, השקיעה מתריעה על ירידה ברמת הפעילות ואילו החשיכה מודיעה על זמן השינה. האדם אשר חי בהרמוניה עם סביבתו הטבעית, יכול היה להירדם בנקל וגם ללמד את ילדיו את המיומנות הזו. בעצם החוויה של הליכה לישון היתה מדורגת, וכללה תאורה עמומה, קולות דיבור או שירה שקטים ובאופן כללי תחושה שלא מתרחש שום אירוע מסעיר או מפתה. ניתן היה בקלות לשחרר את הקשר החזק עם עולם החומר ולהתמסר לכוחות אחרים.

בנוסף למחזוריות היומית, קיימת גם מחזוריות שבועית-טבעית. אנו חשים פחות ופחות אנרגיה לקראת סוף השבוע וממש זקוקים ליום השביעי כיום מנוחה. נסיונות לייסד תקופת עבודה רצופה של עשרה ימים, היו בלתי מוצלחים, מכיוון שהעובדים בכל זאת חשו עייפים ביום השישי לעבודתם. מחזוריות שמשית נוספת קשורה בעונות השנה, כאשר בקיץ אנו מתעוררים מוקדם יותר ואף זקוקים לפחות שינה. האנתרופוסופיה טוענת כי למחזוריות של הירח יש השפעה על איכות השינה ועל כוח הדמיון במהלך השינה. יחד עם זאת, תמיד היו הבדלים אינדיבידואליים. רוב האנשים חשו עירנות רבה בשעות הבוקר, אך היו גם כאלה אשר הרגישו עירות רבה יותר דווקא בשעות הערב.

אולם כיום קשיים בהירדמות או באיכות השינה עצמה מאפיינים כמחצית האוכלוסיה. התעוררות התודעה והאינדיבידואליזם, גורמים לשוני רב יותר בין אנשים וגם בדפוסי השינה שלהם, כאשר כל אחד מגיב אחרת לכמות האור המלאכותי והרעש שהוא חשוף אליהם בשעות הערב.

נוכחותם של ילדים בחיינו מחייבת אותנו להעניק להם כל שניתן על מנת שיגדלו בצורה מיטבית. אך מהו הדבר אשר חשוב להעניק לילדים? הורים עובדים שעות רבות על מנת שילדיהם יוכלו ללכת לחוגים או לקבל צעצועים מרתקים ומפתחים מבחינה שכלית. לצערנו נוכחותנו בחיי ילדינו לעיתים פוחתת דווקא בגלל אהבתנו אליהם. הבחירה שלנו להשקיע במעטפת החומרית של חייהם, גורמת לנו להיעדר מהקשר עמם, ומביאה אותנו ואת הילדים לחיות בגעגועים מתמידים. לעיתים הורה שמגיע בערב מנסיעת עסקים מפרכת, מבלה לילה שלם עם ילדו אשר לא נרדם. שניהם כבר אינם מתפקדים מרוב עייפות, אך עדיין מתרחשת אצלם בחירה לא מודעת להפגש זה עם זה.

כפי שציינתי מתרחש תהליך של היקשרות בשנים הראשונות בחיי התינוק, אך במהלך כל שנות ילדותו הוא זקוק עדיין להורה אשר ניתן להתמסר לו ולדעת שהוא שם בשבילו. הילד זקוק לדחוף את ההורה על מנת לייצב את המרחק הנכון בינהם, להושיט לו ידיים כמהות ואוהבות, ללפות אותו, למשוך אותו לתוך חייו, ולאחר מכן לשחררו בבטחה בזמנים של שינה או פרידה כפוייה אחרת. לכן, אין לנו ברירה. על מנת שתתקיים שינה טובה ובריאה, על הילדים לדעת שאנחנו כאן. נוכחים בתוך חייהם.