אביב - לקט סיפורים

(הסיפור נמצא בקובץ סיפורים ושירים שנאספו על ידי מחנכי וולדורף לגיל הרך באנגליה)

היה הייתה פעם, בעמק ירוק בין גבעות, ילדה ששמה איילין. היא גרה עם אביה ואמה בחווה קטנה.

אביה גידל תפוחי אדמה, חזירים וכבשים. גם חמור קטן אפור היה לו, לעזור למשוך את העגלה.
אמה טוותה צמר שנתנו הכבשים וארגה ממנו אריגים עדינים עם עיטורים בכחול, ירוק ואדום לאורך אמרות האריג.

חדרה של איילין היה בעליית הגג. מדי בוקר, כאשר איילין התעוררה, היא שכבה במיטתה והקשיבה לדרורים המצייצים צוויץ, צוויץ, צוויץ …
אחר כך איילין קפצה ממיטתה, לבשה את בגדיה, שטפה את פניה במים רעננים וקרירים ודילגה במורד המדרגות לברך את אימה בנשיקה.

תחת מפתן הדלת, גרה משפחה של עכברים ואיילין השאירה להם תמיד פרורי לחם. דבר ראשון מדי בוקר, איילין הציצה ובדקה האם העכברים אכלו את הפירורים. לפעמים הם אכלו ולפעמים לא. לפעמים הם אכלו מעט והשאירו את קרום הלחם. אז איילין יכלה לראות את סימני נגיסות שינהם הקטנטנות.

אחר כך הלכה לברך את החזירים בברכת בוקר טוב ולגרד את גבם המבוצבץ עם ענף. החזירים מאוד אהבו שמגרדים להם בגב והם נחרו בהנאה כשראו את איילין מגיעה – חררר, חררר, חררר, הם אמרו.
לאחר מכן איילין רצה הביתה לאכול את ארוחת הבוקר שלה.

לאחר ארוחת הבוקר, אמא של איילין ניגשה למלאכת האריגה ואיילין עזרה בעבודות הבית. היא טאטאה את הרצפה, הדיחה את הכלים, איבקה ומרקה עד שהכול היה מבריק.
כאשר סיימה את עבודתה איילין יצאה החוצה לשחק באחו שמאחורי הבית. באחו היא ראתה את הפרפרים והדבורים מבקרות את הפרחים, הקשיבה לשירת הציפורים ולפעמים הלכה בעקבות פרפרים פנימה אל היער.

יום אחד איילין העמיקה להיכנס אל תוך היער, רחוק יותר מאי פעם. היא התבוננה בסנאים העובדים ואוספים אגוזים ובציפורים המתעופפות בין הענפים. לאחר זמן מה היא הגיעה לפלג מים מפכפך, ובעודה מקשיבה לשירת המים הגיע לאוזניה קול זעיר: "או מה אעשה, מה אעשה? הפלך שלי נפל למים, או מה אעשה?"

איילין הביטה סביב והנה ראתה, יושב על ענף שבור, את האישון הקטנטן ביותר שראתה אי פעם. הוא היה בגובה הברך שלה והיה לו זקן אפור אשר הגיע עד לכפות רגליו. הוא הביט במבט כה עצוב אל תוך המים עד שאיילין רצתה לעזור לו:
"מה קרה לך?" היא שאלה.
"הפלך שלי נפל לתוך הפלג", האישון הקטון אמר, "אני קטן מדי מכדי שאוכל להיכנס למים ולהוציאו. זרם המים יסחוף אותי מיד".
"אני אוציא לך אותו" איילין אמרה.
מיד חלצה את נעליה ובוססה במים עד שהוציאה את הפלך הזעיר מקרקעית הפלג.

"תודה רבה לך איילין", אמר האישון הזעיר, "אם תהיי אי-פעם בצרה ותזדקקי לעזרתי, קראי לי ואראה מה אוכל לעשות".
אז הוא התיישב אל הנול שלו, אשר ניצב בסמוך והמשיך לארוג. איילין התבוננה כיצד הוא אורג מצד לצד, הלוך ושוב. כשהתבוננה יותר מקרוב ראתה שהאישון הקטן אינו אורג בחוטי צמר אלא בקורי עכביש. האריג שארג היה עדין יותר מבדי המשי העדינים ביותר. קרני השמש שחדרו מבעד לענפים צבעו אותו וגרמו לו לקרון בכל צבעי הקשת.

בשקט איילין חמקה ורצה חזרה הביתה.

ביום המחרת אביה של איילין התכונן לקחת תפוחי אדמה וחזירים אל השוק. השכם בבוקר הוא רתם את החמור האפור לעגלה והחל להעמיס עליה סלים עם תפוחי אדמה שאיילין עזרה לו לאסוף וגם שני חזירים קטנים. הוא לקח אוכל ושמיכה לדרך.

כך יצאה העגלה לדרך כשאיילין רצה אחריה עד שהתעייפה מלרוץ. היא עצרה ונופפה לאביה עד שנעלם מעיניה.
הדרך לשוק שבעיר הקרובה הייתה ארוכה ואבא יחזור רק ביום המחרת. הוא יביא עמו קונה שיקנה את האריגים המשובחים שאורגת אמא.

כשאיילין נכנסה חזרה הביתה, היא ראתה את אמה יושבת בכיסא ונראית מאוד עייפה. "מה קרה אמא?" שאלה איילין.
"איני חשה בטוב", ענתה אמה, "אני חושבת שאלך לשכב במיטה".
"אני אטפל בך אמא", אמרה איילין. היא הביאה לאמה משהו לשתות וכיסתה אותה בשמיכות חמות. עד מהרה אמא שקעה בשינה עמוקה.

איילין נזכרה באריג שאמה אורגת. אמא חולה, מי יוכל לסיים את האריג בזמן למחר? היא התיישבה וחשבה וחשבה. אז היא נזכרה באורג הקטן שפגשה ביער.

במהירות ועל קצות האצבעות היא יצאה מהבית ורצה דרך האחו. עד מהרה היא הגיעה לפלג המפכפך וראתה את האישון הקטן יושב שם, מעביר את הפלך שלו מצד לצד ומזמזם מנגינה בעודו אורג.

"שלום איילין", הוא קרא, "מה אוכל לעשות למענך?"
"אמא אינה חשה טוב", איילין אמרה, "ועליה לסיים את האריג שהיא אורגת עד מחר בבוקר. האם תוכל לעזור לי?"
"אל תדאגי", האישון הקטן אמר, "שובי הביתה כעת, ואת תראי את אשר תראי".
איילין הרגישה הרבה יותר שמחה ורצה הביתה. "אל תדאגי לגבי האריג אמא", היא אמרה.

באותו לילה שתיהן ישנו שינה עמוקה.
בבוקר, כשהתעוררה, איילין לא הקשיבה לשירת הדרורים כמו בכל בוקר, היא רצה במורד המדרגות מהר ככל שיכלה. אמה ישבה שם, מרגישה טוב כמיקודם, מתבוננת בהשתאות באריג הגמור המונח על הנול. זה היה האריג היפה ביותר שראתה מימיה. לאורך קצוות האריג הייתה דוגמא יפיפייה ועדינה בצבעי כחול, ירוק ואדום.
"מי ארג את האריג בצורה מעודנת ונאה כל כך איילין?" שאלה אמא.
"היה זה האישון הקטן אשר יושב ואורג ליד הפלג המפכפך ביער".
איילין סיפרה לאמא כיצד היא עזרה לאישון הקטן הזקן". הוא היה אחד מישויות היער", אמרה אמא, "אל תשכחי להודות לו על טוב הלב והנדיבות שלו אלינו".

בינתיים אבא חזר הביתה מהשוק ואיתו הגיע איש גבה קומה רכוב על גב סוס. הוא קנה את האריג היפיפה במחיר הגון.

איילין סיפרה לאבא על האישון הקטן ומיד חמקה החוצה דרך האחו אל היער. היא חיפשה פה ושם ובכל מקום אך לא ראתה את אישון היער הקטן.
"תודה לך אורג יקר", היא קראה, "תודה על עזרתך".

משב רוח קל עבר בין הענפים והפלג פכפך ושר לה. אז איילין ידעה כי האישון הקטן שמע אותה.

גרסה להדפסה