מאת: שי חן גל
הדרך בה ההורים מתמודדים עם המצב משפיע על רמת המצוקה של הילדים. הורים חרדים מגבירים את הלחץ אצל ילדים. ממקרים שהיו בעבר אפשר לראות שאחרי אירוע עולים דיווחים על מקרי מצוקה וחרדות. תוך כדי האירוע מגייסים כוחות והסימפטומים מופיעים שבוע שבועיים אחרי שהאירוע מסתיים. הנפש משתחררת והמצוקה עולה. זה לא בדיוק המצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו. נשאלת השאלה: האם אנחנו חוזרים לשגרה?
לא בטוח שהחזרה לבית ספר היא חזרה לשגרה. אנחנו לא אחרי הקורונה, לא חוזרים לסדר יום רגיל. הילדים עדיין יהיו בסוג של ערנות. המשבר לא נגמר. חרדה כלכלית מטרידה יותר מחרדה בריאותית. מחקרים שנעשו על מקרים דומים מראים שהלחץ המרכזי של ילדים לא יהיה בריאותי (חשש שהם או משהו מבני המשפחה ידבק בנגיף) אלא לחץ כלכלי. יש בתים בהם הפרנסה נפגעה, הורים בחל"ת או מפוטרים ואלו מצבים שגורמים/ יגרמו ללחץ בבית. ילדים עם קשיים חברתיים – בעקבות הקורונה הילדים היו בבידוד חברתי. הבידוד היה פתאומי, לא התכוננו לניתוק החברתי. עם החזרה לבית הספר יהיה לילדים שהיו קשיים יהיה קשה יותר.
ביטויים של מצוקה אצל ילדים:
- שינויים בהרגלי השינה – הפרעות בשינה, מתעוררים הרבה או ישנים הרבה, פתאום ישנים בצהריים.
- שינויים באכילה – אוכלים יותר/ פחות, רק מאכלים מסוימים.
- בעיות התנהגות, קופצניים.
- היצמדות להורים.
המלצות:
יומיים שלושה רק להסתכל על הילדים – אחר כך לחשוב על ילדים שאצלם יש שינוי התנהגותי גדול ורק אז לברר עם המשפחה.
להתמקד בעשייה – פעילויות שממוקדות בעשייה ולא פעילויות שממוקדות ברגש. ההתמודדות האקטיבית עוזרת להתמודד עם האירוע בצורה רגשית טובה יותר. נותנת את התחושה שיש לי מה לעשות ומונעת את תחושת חוסר האונים. שיחות בהן מדברים על מה היה, "איך הם התמודדתם ומה עשיתם בזמן הקורונה", עלולות להזיק. למצוא דרכים עקיפות לעבד את החוויה: להתמקד בלעשות דברים, לתפור מסכות, לקשט את הכתה, אמנות, סיפורים. לספר סיפורים על דמויות שעברו מצבי מצוקה והצליחו להתגבר.
שמירה על היגיינה – שמירה על היגיינה מאפשרת התמודדות אקטיבית ויש לכך ערך פסיכולוגי חשוב! לא להתעסק בשאלה האם זה נחוץ אלא לאפשר לילדים את התחושה שיש להם מה לעשות כדי להתמודד עם המצב.
לחזור מהר לסדר היום – לא לתת לילדים תחושה שהם חוזרים לקייטנה. יום יומיים ראשונים אפשר לחזור לסדר יום מעט יותר משוחרר, לתת יותר הפסקות ואחר כך לחזור לסדר יום רגיל. החזרה לשגרה נותנת ביטחון.
המרחב הפיזי – חשוב לילדים שהמרחב של הכתה לא משתנה, לא לעבור בכל פעם לכתה אחרת. למצוא חלל קבוע ולהפוך אותו לכתה. לקשט עם הילדים, לצייר ציור לוח, לשאול אותם מה היו רוצים שיהיה בכתה.
מורים חדשים – לעשות לילדים היכרות עם המורים החדשים.
להיות בקשר עם המשפחות – לעקוב אחר ילדים שבאים מבית שנמצא בלחץ כלכלי.
ילדים שלא חוזרים לבית הספר, שמתנגדים לחזרה – לבדוק האם ההיצמדות להורים היא מתוך שיקול לגיטימי או מתוך חרדה.
לזכור – עד גיל 10,11 לילדים יש כוח התפתחותי חזק. הם מצליחים להתגבר על טראומות. אנחנו לא יכולים לדעת איך הם עברו את הזמן הזה, לתת להם זמן, לא למהר לשלוח לטיפולים.
שי חן הוא פסיכולוג מתמחה במצבי משבר ואבא בבית הספר ״זומר״