סיכום שתי פגישות מקוונת של נשות ואנשי חינוך עם חברות מעגל הגנים

מאת: אפרת אוולד אנגרס ומיכל רשף

בימים אלה אנו זקוקים כולנו, קטנים כגדולים, לשיקום. אנו המבוגרים יכולים להתייחס אל המציאות החדשה המלווה אותנו בשבועות האחרונים (וכנראה תמשיך ללוות אותנו) כאפיזודה יוצאת דופן בחיינו ולגייס משאבים של אמונה ואומץ לב ולחפש אחר שילוב מושכל של חוכמה, טוב לב ודאגה לזולת כדי לייצר התאמה בין האמת הפנימית לגילוייה החיצוניים. בכך יש לנו יתרון מובהק על הילדים, אשר גדלים ומתעצבים על ידי המציאות שסביבם. "מציאות הקורונה" עלולה למלא את עולמם של הילדים בחששות, חוסר וודאות, רגשות אשמה ואחריות.

עלינו להביא אל עולמינו הפנימי ואל מרחב הגן את חוכמת הלב של הגננת ואת האמונה בטוב הלב. אנו יכולות לשמוח ולהודות על הזכות שניתנה לנו ללוות ילדים (ומשפחותיהם) בזמן שכזה. עבורם אנו מייצגים במידה רבה, את השילוב בין היפה, הטוב והנכון.
הבה נחזור לגן ברכות ובפשטות. עם הרבה זמן למשחק חופשי ומשותף, עם הרבה מגע אנושי וחושי-בשעווה, פלסטלינה, לבד ובוץ. עם ציור וצבעי מים. עם שפע תנועה ושירה ועם מעגלים וסיפורים קצרים. נחזור לאט לאט, בסבלנות ובהקשבה-חיצונית ופנימית, אל פעילות זורמת ונושמת כך שכל אחד ואחת יוכלו למצוא בתוכה את הכוחות ליצירת סדר וקצב חדשים שיאפשרו חזרה לחיים נושמים.

בשתי פגישות הזום שהתקיימו בסוף אפריל ובתחילת מאי 2020 , ניסינו להבין ביחד- כמאה גננות וגננים שהתאספו בכל מפגש-  כיצד ניתן לפתח כלים מעשיים, נפשיים ורוחניים, שיאפשרו לנו לפגוש את המציאות, השונה מזו שהיכרנו והמשתנה כל הזמן, בשלוות נפש, באומץ וביוזמה. כמו כן אנו מצרפות שני מסמכים: האחד מתייחס להיבטים נפשיים והשני לשמירה פיזית על הבריאות. שניהם פורסמו לקראת שיבת הכיתות הנמוכות ללימודים. חשבנו שהם יכולים לסייע.

"מדע הרוח אינו מכוון להיות לתיאוריה מרוחקת מן החיים, מדע הרוח יכול להיות משתף פעולה למען התפקידים החשובים ביותר של האנושות בימינו ולקדם את התפתחותה. הנחותיו מבוססות אך ורק על הכרת חיים אמתית. מתוך כך יכבד מחקר הרוח דברים קיימים. עם כול הנחיצות הגדולה בתיקונם של הדברים הקיימים, לא יכשל המחקר מראות בדברים הקיימים עצמם את נבטי העתיד. הוא יודע שכל הדברים המתהווים מוכרחים להיות גידול והתפתחות. לפיכך הוא יכיר בהווה את זרעיהם של התמורה ושל הגידול." (חינוך הילד לאור מדע הרוח, ר.שטיינר)

המציאות יצרה מצב שהילדים חזרו הביתה לחיק ההורים והם המחנכים הבלעדיים שלהם כרגע. יחד עם זאת, כאנשי חינוך, ברצוננו להבין כיצד אנו מממשים במציאות הנוכחית את האחריות החינוכית שלקחנו על עצמינו; איך אנחנו משתלבים במציאות ולא נסחפים בה; איך אנחנו שומרים על האנושי הצעיר, שלא יפגע, כדי שיוכל להמשיך בהתפתחותו, בריא ובטוח. בסיכום זה ניסינו להביא מעיקרי הדברים תוך התייחסות לארבעה תחומים, הנוגעים לכל אשת ואיש חינוך:

1. המרחב האישי
2. המרחב הצוותי
3. הקשר עם ההורים
4. הקשר עם הילדים

בכל אחד מהתחומים הללו חשוב לשמור על איזון, נשימה ובריאות, הן מבחינה חיצונית והן מבחינה פנימית.  

1. המרחב האישי

"…מה שבאמת חשוב היום הוא שהאדם יתפוס את האמת שהוא חייב להתהוות. הוא לא יכול לנוח במי שהוא היום, אלא חייב להמשיך בתהליך של התהוות. יתרה מזו, הוא חייב להבין איך יש לממש את הדבר במציאות" (האתגרים החברתיים הבסיסיים של תקופתנו, ר. שטיינר)

עלי להבין מה מועיל לי ומה מזיק לי. במה עלי להמעיט ולמה עלי להעניק יתר חשיבות. חשוב שאפתח שלוות נפש באמצעות מדיטציה ומנוחה. חשוב לשמור על סדר יום מאוזן, על ריתמוסים של שינה וערות, על ארוחות סדירות ומזינות ועל פעילויות מחזקות ומשקמות. למשל, אמנות, מלאכות יד, עבודה בגינה ופעילות גופנית. כמו כן, חשובה השמירה על מערכות יחסים בריאות, משפחתיות ואחרות.

2. המרחב הצוותי

"..מחקר הרוח אינו ממציא תכניות, הוא מגלה אותן בתוך היש. מה שהוא אכן מגלה בדרך זו, נעשה מאליו, במובן מסוים, לתוכנית, הואיל וזה נושא בחובו את מהות ההתפתחות. באשר לשאלת החינוך- לא נערוך תביעות ולא תכניות אלא נתאר בפשטות את טבעו של הילד. מעצם טבעו של האדם הגדל והמתפתח, תצמחנה מאליהן נקודות הראות המתאימות בשביל החינוך." (חינוך הילד לאור מדע הרוח, ר. שטיינר).

נדאג ליצירת ריתמוס של פגישות ושיחות. נתעניין בשלומם של כל אנשי הצוות ונשמור על מעגל מקצועי תומך ובריא. ניצור מרחב של שיתוף בתחום החינוכי: שיח על הילדים, נשיאת הילדים אל תוך הלילה, ליווי משותף של הילדים ומשפחותיהם. (נחלוק שאלות כמו: איך להדריך את ההורים, איך ליצור קשר חי עם הילדים, איך להתכוון יחדיו לקראת חידוש הפעילות בגן). נטפח באופן סדיר ואקטיבי לימוד והשראה רוחנית. 

3. הקשר עם ההורים

"ללא הבנה של ההורים, איננו מסוגלים לעשות את העבודה שלנו. רק ביחד יהיו לנו כוחות ועוצמה עבור האידיאלים של החינוך. אנו זקוקים לכוחות הללו עבור הדרישות של תרבות ההווה והעתיד״ (ר. שטיינר, ערב הורים 9.5.1922).

"האלמנט הבסיסי בכל דבר שאנו רואים כתפקידנו בבית ספר וולדורף הוא שיתוף עם ההורים. מכיוון שאנו בכל ישותנו בית ספר חופשי ואנחנו שואפים להמשיך ולהיות כאלה, אנו זקוקים לעזרה הרבה ביותר של ההורים. אני סבור שההורים ירגישו סיפוק רב אם לנו יהיה הרצון לעבוד ביחד איתם. לחיי הרוח לא מתאים לדרוש אחד מהשני (זה שייך לתחום ההסכמים). בחיי הרוח אנו אמורים לפעול כדי  לשחרר את היכולות היצירתיות של כל אחת ואחד מאתנו. אם אנחנו רוצים להתקדם (בבית הספר/גן), אנו זקוקים לשיתוף ואמון במערכת היחסים עם ההורים. המורים שלנו בהחלט תלויים בכך שימצאו את השיתוף והעשייה המחברת, מלאת האמון עם הורי הילדים" (ר. שטיינר, ערב הורים 13.1.1921).   

מאז פורים, ההורים הם המחנכים הבלעדיים של הילדים 24/7. הדבר המתבקש הוא ליצור שותפות אחרת: לחזק את ההורים, לתמוך ולהאמין בהם. חשוב לעודד יצירת מעגל תומך של קהילת הגן. התמיכה החברתית של קהילת המשפחות היא חשובה מאד. עלינו לנסות לשמור על קשר קבוע עם כל משפחה, לפחות פעם בשבוע. מומלץ לשמור גם על קשר עם ההורים כקבוצה. דווקא עם ההורים חשוב ואפשר לעשות שימוש מושכל באמצעים הדיגיטאליים השונים העומדים לרשותנו. (בשיחה דובר גם על קשר חי ובלתי אמצעי עם המשפחות. כמו מפגש עם קבוצות קטנות בפארק או חלוקת חלות לבתים). יש לזכור שהקשר עם ההורים הוא גם חינוכי וגם כלכלי.
מבחינה חינוכית אנו יכולים לתמוך בהורים בהמלצות לגבי שמירה על סדר יום ועל ריתמוס, על תזונה, פעילויות, שינה וכיו"ב. כמו כן אפשר לשלוח להם סיפורים, שירים, משחקים ושאר פעילויות, המוכרות לילדים מחיי הגן ומתאימות גם לבית. חשוב מאוד להשאיר את ההורים חופשיים- "לא לצפות שהבית יהפוך לגן". מבחינה כלכלית חשוב ליצור שיח מכבד עם ההורים ולשמור על מערכת יחסים שמאפשרת לכולם לחזור בסופו של דבר לגן מתפקד.   

4. הקשר עם הילדים

"…תענוג ושמחה הם הכוחות המזרזים והמקדמים באופן הנכון ביותר את הצורות הפיזיות של האיברים…
לכן בין הכוחות הבונים והמעצבים את האיברים הפיזיים, מן ההכרח להביא בחשבון גם את השמחה של הילד, שמחה בסביבתו ועם סביבתו. הוא זקוק למחנכים מסבירי פנים ולאהבה כנה הממלאת את הסביבה הפיזית של הילד בחום…" (חינוך הילד לאור מדע הרוח, ר. שטיינר)

הקושי והאתגר הגדול שלנו הוא היעדר הקשר האישי היומיומי עם הילדים. מצד אחד אנו כמהות ומתגעגעות למפגש בלתי אמצעי איתם, מצד שני עלינו לסמוך על חוכמת הגורל של הילדים ועל מה שהם למדים מתקופה זו ושיישאו עימם למשך כל ימי חייהם. בנוסף לתמיכה בהורים, חשוב מאוד שאנו נשמור על נשיאה רוחנית ונפשית של הילדים: להרהר בהם לפני שאנו הולכים לישון, לשלוח להם סיפור או תמונה (בעזרת ההורים) ובמידת האפשר ליצור מפגשים בלתי אמצעיים (ראו בקשר עם ההורים).

לפני שמחליטים לדבר עם הילדים בטלפון או בזום, חישבו, בבקשה: האם זה נובע מהצורך שלכם או שלהם? חשוב מאוד לשאת עבור הילדים את השלם, באופן מיוחד עכשיו, כאשר אנו חווים הפרדות ופיצולים רבים. חשוב לשאת את האמונה בטוב לעומת עיסוק בפחד ובחרדה, לשאת בתודעה שלנו (ולא להניח על כתפיהם!) את הידיעה וההבנה  שהחיים משתנים כל הזמן ושגם אנחנו משתנים. את ההתמודדות עם מורכבות החיים לא הילדים צריכים לשאת. במקום להיות טרודים במחשבות על ההנחיות והאיסורים, ועל יישומם, כדאי להתמקד בשמחה שלנו לקראת השיבה לגן. 

בעבודה שלנו עם ילדים  בשביעון הראשון אנו פונות באופן מיוחד לחושים הבסיסיים (יש המכנים אותם החושים הנמוכים, או הראשוניים): חוש המגע, חוש החיים, חוש התנועה העצמית וחוש שיווי המשקל. כולנו, קטנים כגדולים, חווינו – וחווים עדיין- בידוד וניתוק חברתי, פחות חיבור לטבע ולאדמה, פחות תנועה והתנסות פיזית , פחות מגע עם אנשים ועם הסביבה. כמו כן חווינו עודף שעות מסך וסוכרים, יציאה מריתמוסים וחוסר איזון כללי.

עם החזרה לגן הבה ניצור מרחב חם, נושם, סבלני, מאפשר ובטוח.
נגיע לגן ונפגוש מחדש אחד את האחר, נפגוש מחדש את הגן, נטפח, ננקה, נסדר, נפיח חיים בפינות השונות, נקשט, נעבוד בגינה, נסדר אותה ונשתול ביחד. נאפשר לילדים לשחק ולפגוש מחדש אותנו, את החברים ואת עצמם במרחב הגן. נהיה קשובים וערים למשחק שלהם , דרכו הם מביעים את עצמם, את צרכיהם ואת רגשותיהם, בדרך האותנטית ביותר. נאפשר להם תנועה, מגע ונשימה טובה במשך היום. נזכור שביחד אנו יוצרים משהו חדש.

"…שינוי חיובי בתנועה החברתית יכול להיווצר רק אם יגדל העניין שיש לבני האדם זה בזה. המבנה החברתי הוא מבנה המחבר בין בני האדם מבחינה חברתית. הוא יכול להירפא רק אם האדם יודע שהוא באמת חלק בתוך מבנה זה. אם בתודעה שלו הוא חווה את עצמו כחלק במבנה החברתי. החלק הלא בריא בתקופה הנוכחית טמון בהתעלמותם של בני האדם מהצורך לרכוש מודעות מסוימת כלפי האופן בו האדם שייך לקהילה חברתית… המצב יכול להיות כפי שהוא צריך להיות רק אם בני האדם ילוו עם החשיבה שלהם את מה שקורה ביניהם בחיים החברתיים." (האתגרים החברתיים של תקופתנו, ר. שטיינר).

חיים אל תוך העתיד / רודולף שטיינר 

תחילה כל מה שנותר מהעבר יצטרך להיטמע
ולהצטרף אל תוך האין.
ומתוך החשיכה הגדולה אשר תקיף את האדם
הוא יצטרך למצוא את חרותו, את כוחו שלו ואת עוצמתו השלמה.
הצורך החומרי החיצוני ישתנה
לצורך הפנימי של הנפש.
ומתוך הצורך העמוק הזה ייוולד חזון.
על האדם יהיה לעקור מן השורש
את עקבות הפחד והרתיעה
מפני מה שהעתיד מאיים להביא עליו.
כל רגשותיו כלפי העתיד יהיו חדורים בביטחון ובשלווה,
שלוות נפש מוחלטת כלפי מה שהעתיד עשוי להביא.
זה מה שהאדם חייב להשיג,
בידיעה שכל מה שקורה,
קורה תחת הדרכתן היודעת כל של כוחות החוכמה. 

תפקיד האדם הוא – לעשות בכל רגע נתון
את מה שנכון לזמנו, ולהשאיר את השאר ביד העתיד.
זה הלקח אשר עלינו ללמוד בזמן הזה:
לבסס את חיינו על אמון פשוט, מבלי שיהיה לנו שום ביטחון,
להאמין בעזרתו הנוכחת תמיד של עולם הרוח.
לחשל רצוננו לפעול באומץ לב 
ולבקש אחרי ההתעוררות של האמת הפנימית בתוכנו.

אפרת אנגרס-אוולד – מטפלת באומנות ובטבע, מספרת סיפורים ובובנאית. מחלוצות חינוך וולדורף בישראל ושותפה במיזמים אומנותיים, טיפוליים וחינוכיים שונים וחברה בעמותת מעגל הגנים הארצי. ephrat.angress@gmail.com                     
                      
מיכל רשף – חינוך וולדורף לגיל הרך, פסיכותרפיה גוף-נפש ופסיכותרפיה אנתרופוסופית, טיפול פרטני, יעוץ והדרכה הורית וליווי צוותים חינוכיים. חברה בעמותת מעגל הגנים הארצי. reshef.michal888@gmail.com 054-3398023