סיכום פגישת מעגל עם גננות בזום – 16.10.23

בפגישה בשבוע שעבר דיברנו באופן יותר כללי על התפקיד שלנו כגננות ואיך אנחנו עומדות ומהוות עוגן או מרכז של קהילת הגן שלנו. דיברנו על המרחב האישי שלנו, על המרחב של ההורים ועל פעולות שיכולות לתמוך בנו.

היום נכוון את השיחה שלנו למפגש עם הילד לקראת החזרה לגן במוקדם או במאוחר. אתייחס לנושא דרך שלושה שערים:
1- איך אני מתכוננת למפגש עם הילדים והוריהם
2- מה נעשה בגן
3- למה נשים לב במיוחד

איך אני מתכוננת למפגש –
כולנו נפרדנו מהגן ומהילדים ממש מזמן. בדרך כלל אנו מגיעות לגן לפני החזרה מחופשה, מרעננות אותו ומכינות אותו לחזרה. הפעם, מעבר לכך, אני מזמינה אותנו ליצור לנגד ענינו תמונה של הגן שלנו עם כל הילדים ושמחת החיים שלהם כאשר הם בגן. ניזכר לרגע בכוחות החיים שלהם, במשחק שלהם, בתמימות שלהם ובכל מה שהם מביאים איתם לגן. נשמור את התמונה הזו לנגד ענינו כך שנוכל להתחבר אליה בעת הצורך.
עכשיו ניצור בתוכנו תמונה של הסיטואציה בה אנחנו צריכות לקחת את הילדים ולהוביל אותם אל המרחב המוגן: אילו דברים אני צריכה שיהיו איתי/אתנו שם, באיזו דרך אנחנו הולכות, מי נמצאת והיכן, אילו ילדים, מתוך ההיכרות שלנו איתם, יצטרכו יותר תמיכה, מי בראש ומי מאספת, מי סופרת את הילדים וכל דבר נוסף שעולה בדעתנו שיוכל לעזור לנו בעת הסערה, כך שנוכל להיות אסופות ומאורגנות עד כמה שאפשר. טוב שנחזיק את התמונה הזו, נפרוט אותה לפרטים ונהיה מוכנות פנימית. עוד נרצה ליידע את כל נשות הצוות וההורים לגבי זה כדי שנחזיק את התמונה יחדיו.

במידה ואנחנו לא חוזרות למרחב הגן שלנו אלא מפעילות את הגן במתכונת או במרחב אחר, ננסה להכין אותו ולהכירו עד כמה שאפשר באותו האופן.

בכל מקרה ההתכוונות שלנו לימים האלה צריכה להיות – לאט, מעט ופשוט.

אני רוצה לפגוש כל ילד שמגיע לגן, לגעת בו, להסתכל לו בעיניים ולראות אותו. לתת לו את הזמן להיכנס למרחב, להקשיב לו אם הוא מספר משהו או מראה משהו, להיות קשובה ולתקף את מה שהוא אומר. להיות פנויה להיפגש. במידה ויש קושי בפרידה לתת לזה מקום ומרחב בתיאום עם ההורים. זה זמן שקשה לילדים להיפרד אך יותר מזה קשה להורים להשאיר את ילדיהם.

במרחב המשחק להיות פתוחה וקשובה למה שמגיע מהילדים. אני רוצה להזכיר לנו שבמשחק שלו הילד מביע באופן הכי חופשי את מה שחי בתוכו, זו הדרך שלו לבטא את מה שהוא חווה, מרגיש , מדמיין וחי – אני רוצה להיות פתוחה למה שמגיע ולהתערב רק כשאין ברירה.
לא להיבהל אם באים תכנים מהמציאות שאנו חיים בה עכשיו – הגן והמשחק הוא המרחב הבטוח שלהם להרגיש שהם המנהלים של המציאות, שיש להם שליטה על המציאות והם יכולים לשנות אותה למה שהם רוצים. זה נכון תמיד ונכון במיוחד בשעה זו.
התעניינו במשחק שלהם, היו פתוחות ואם אתן מתערבות בו, נסו למצוא את הדרך הכי קרובה למה שקורה במשחק ולתווך בזהירות וברגישות.

אפשרו לילדים הרבה מגע ותנועה. אם המרחב הפנימי לא מאפשר תנועה, אל תהססו לקחת קבוצת ילדים החוצה ולנוע. זה זמן שלצד החשיבות שלנו כקבוצה שלמה, אנחנו צריכות לתת יותר תשומת לב מהרגיל לצרכים של יחידים ולנסות למצוא את הדרך לתת מענה לצורך שעולה. נזכור להיעזר אחת בשנייה וגם בהורים.

כאשר הילדים שואלים אותנו שאלות ישירות, והם ישאלו, בבקשה לא להיבהל. טוב שהם שואלים! להניח את השיפוטיות שלנו בצד(למה הוא יודע, למה חושפים אותו וכו) ולהתייחס באופן ענייני למה שהילד מביע. בתשובות שניתן לו נכוון תמיד לממד הילדי, לשפה שמתאימה לגיל של הילד ולמושגים הקשורים בעולמו. תוך כדי אפשר להוסיף מגע שיחבר אותו לגוף ולנוכחות שלו. נקשיב בלב פתוח. דרך זה נוכל לזהות טוב יותר מה הילד צריך ואיך אפשר לעזור לו. בכל מקרה של שיח עם הילד הצעיר(ובכלל) נביא גם את הטוב והתקווה, את המעשה שנעשה כדי לשפר את המצב ולעשות טוב.

במידת הצורך ובהתאם לגיל הילד אפשר לנהל שיחה קטנה – אם הוא מספר למשל משהו על הממד שלהם בבית, אני יכולה לבקש שיספר לי מה יש בממד שלהם, אם הוא הביא איתו משהו שהוא הכי אוהב וכו. התעניינות אמתית והקשבה הן מילות המפתח.
אם הילד מדבר ללא נשימה ומאוד מתרגש כאשר הוא מדבר, אני יכולה קודם כל לנשום בעצמי יותר לאט ועמוק (כמודלינג) וגם לומר משהו כמו- ..אתה מדבר כל כך מהר היום, תספר לי קצת יותר לאט… גם לגעת בו תוך כדי במידה ומתאים לילד, יכול להרגיע ולסדר נשימה.

מה עושים בגן-
אנחנו יודעות שהכלים שחינוך וולדורף נותן לנו הם כלים מרפאים – ריתמוס, שגרה, חזרתיות, קביעות, תנועה, מגע, הזנה ועוד. כל אלה נפגעים במצב של טראומה וכולנו חווים זאת באופן כזה או אחר בתקופה זו.
הדבר החשוב ביותר עם החזרה לגן הוא יצירת שגרה וריתמוס. יחד עם זאת אני רוצה להיות פתוחה וגמישה למצב הילדים ולאפשרויות ולפעול בהתאם.
מה זאת אומרת? אני שוב חוזרת ל- לאט, מעט ופשוט.
קודם כל אני רוצה לשים לב למצב הילדים כאינדיבידואלים וכקבוצה ולהתאים את סדר היום והפעילות לצרכים שלהם. אנחנו יכולות לבנות תכנית מפוארת אך אם היא לא תפגוש את הצרכים של הילדים היא לא רלוונטית.
אני רוצה לתת מענה ולשים לב שארבעת החושים הראשונים (מגע, חיים, תנועה עצמית ושיווי משקל) מקבלים מענה רב.
נדאג שהפעילות והעבודה יאפשרו מפגש עם מגע, חום, סדר, ארגון, הרמוניה וחיבור. למשל- לישה, עבודות עם מים חמימים וסבון, עבודה עם שעוות דבורים, סידור ירקות ופירות על צלחות בצורת מנדלה או לפי צבעים, סידור השולחנות לארוחה עם פרחים, מפיות וכו.
הייתי מפחיתה בחיתוך, ניסור וגילוף בזמן הזה.
הייתי שמה דגש על עבודות של טיפוח וטיפול בגן ובחצר – ניקיון, קישוט, טיפול בגינה, זריעה וכו. גם בתחום האוכל אפשר לפשט ולאכול אוכל יותר בסיסי ומנחם – לחמניות של הגן, עם ירקות, פירות וממרחים במיוחד בימים הראשונים של החזרה. הייתי משקיעה פחות כוחות בבישול ומקדישה יותר כוחות במפגש הבלתי אמצעי עם הילדים ובנוכחות יותר קשובה במרחב המשחק. הייתי מוסיפה ומתגברת במרחב המשחק בדים, כריות, ואמצעים לבניית בתים ומחסות והרבה יצירתיות בתיווך.

המעגל – זמן ההתאספות והישיבה ביחד הוא מאוד חשוב. גם בימי שיגרה זהו מרחב יותר מאתגר עבור הילדים וניתן לצפות שעם החזרה בתקופה זו הוא יהיה מאתגר אף יותר. יחד עם זאת לא נרצה לוותר עליו אבל נוכל להכין יותר משחקי מעגל שמחים וקלילים שמביאים לכולנו הנאה ושחרור. (גלין גלין גלוריה, ארנבת ארנבת שפן, מטפחת צהובה לי, ועוד). טוב לשים לב שהמשחק לא ארוך מדי ולא מחכים יותר מדי בתור להשתתף. נוכל תמיד לחזור למעגלים שאנו עושות בדרך כלל.

השהייה בחוץ – היא תמיד טובה וחשובה ובזמנים כאלה חשובה שבעתיים לחיזוק ותמיכה בכוחות החיים. הטיפוח והעבודה בחצר הגן, האפשרויות הרבות הטמונות בה למגע עם כוחות הטבע, להתנסות החושית ולאפשרויות התנועה הם אלמנטים מרפאים ומחזקים.
זמן הסיפור וסיפורים בכלל- מרחב הסיפור הוא מרחב מרפא, התחברו אתן לסיפור שאתן בוחרות, צרו תמונה פנימית שלו אצלכן, ספרו בנשימה ובהנאה את הסיפור – קחו את הילדים אתכן אל עולם הסיפור. בחרו סיפורים שיש בהם גם אתגר וגם התגברות עליו, גם את אלה העושים רע וגם את אלה המשיבים את הטוב, סיפורים שיש בהם התמרה של הרוע לטוב. כמו כן חשוב גם לספר סיפורים פשוטים שמזכירים לנו התנהלות של הטבע, של חיי היום יום ושל העשייה. (מלכת הדבורים, שלושה גמדים ביער שינג'ביס, מאשינקה והדוב, פיות הגשם והשמש, ילדי השורשיים, צפרדי וקרפד ועוד רבים אחרים).
אם מדי פעם אתן מצליחות להעלות הצגה קטנה ופשוטה זו תוספת נהדרת.
דאגו לצרכים המאוד בסיסיים של הילדים ושלכן – לנשום, לשתות, לגעת, להתקרקע מדי פעם, לאכול, לומר מילה טובה ועוד.

למה לשים לב –
קודם כל לכוחות החיים שלכן ושל הילדים. אתן מכירות את עצמכן וגם את הילדים ולכן תוכלו לשים לב לשינויים והתנהגויות חריגות – התכנסות או החצנה חריגה, עייפות חריגה עד כדי אי תפקוד, אי אכילה או אכילת יתר, הצמדות יוצאת דופן, בכי , חרדה. כל אחד מאלה יכול להיות נורמלי במצבי לחץ אבל במידה ואתן שמות לב שיש מעט או אין בכלל יכולת וויסות ויציאה מהמצב, כדאי לתת לזה תשומת לב מיוחדת, לשתף את ההורים ולהתייעץ. במצבי לחץ יש לילדים נטייה להתנהגות רגרסיבית, חשוב לתת לזה מקום, זה מאפשר להם לחזור למקום ולזמן שבו הם הרגישו בטוח. טוב לשים לב לזה ולהבין האם וכיצד לתמוך בהם. בדרך כלל כאשר זה ניתן להם ללא שיפוטיות, ביקורת או חשש מצדנו , הם עושים את מה שהם צריכים ולאט לאט חוזרים.
טוב לפנות בתוכנו יותר מרחב לחבק, לשחק משחקי אצבעות קטנים שיש בהם מגע, לשיר שיר אהוב או לספר סיפורון קטן – להיות ולעשות ביחד.
לשמור על הגבולות, השגרה והסדר אך גם למצוא גמישות, פתיחות ורוך תוך כדי הקשבה לצרכים שעולים-גם אינדיבידואלים וגם קבוצתיים. והכי חשוב להנות ביחד ולהביא שמחה וטוב למרחב של הילדים.
ננסה להחזיק בתוכנו את המחשבה שהילדים האלה בחרו לבוא לכאן בזמן הזה והם יודעים למה ומה משימותיהם. הם אלו שידעו לפגוש את מה שבא אלינו מהעתיד. אנחנו צריכות לטפל בהם כמו זרעים רכים (גם במציאות הקשה כל-כך) ולתת להם את התקווה ואת הטוב ולאפשר להם לממש את ייעודם!