סיכום מפגש עם ד"ר סיימון קוטנר, פסיכולוג קליני - התמודדות בשעת משבר 30.10.23

אני חושב שאם יש מקום שילדים יכולים להרגיש מוגנים זה בגן וולדורף. אז מה אני יכול לתת לכן מעבר למה שכבר יש בגן וולדורף? אינני נותן כלים במובן של מה לעשות. אני רוצה לדבר על איך להיות עם הילדים בזמן הזה, זה אחד הדברים החשובים בעיני.
יש ניסוי בפסיכולוגיה שנקרא הצוק הוויזואלי – תינוק זוחל מונח על זכוכית ומן הצד השני אימא שלו. מתחת לזכוכית יש כאילו תהום. הניסוי – האימא בצד השני צריכה להיות לפעמים עם הבעת פנים מפוחדת ולפעמים עם הבעת פנים מעודדת. נמצא שכאשר האם היא עם פרצוף מעודד התינוק בכל זאת זוחל ועובר – רק הבעת הפנים של האימא מאפשרת לתינוק לסמוך על כך שאפשר להגיע לצד השני – אפילו שמה שהוא רואה מתחתיו זו תהום. זה לב העניין – איך אנחנו נראים בעיני הילד, מה המחווה הפנימית הנכונה.

במצב היום לאור האירועים בארץ ובכלל, הילדים חשופים לרוע ואי אפשר להגן עליהם באופן מוחלט. יש שלושת הנחות היסוד של שטיינר שהילד בא איתן לעולם –
שביעון 1- העולם טוב
שביעון 2 – העולם יפה
שביעון 3 – העולם אמתי.
מה עושים עם הנחת היסוד הראשונה הזו שהעולם הוא טוב – למרות השבר שאנו מצויים בו בימים אלו, חשוב שנשמור את הילדים בידיעה הזו שהעולם הוא טוב. הרבה מבוגרים מאמינים שדווקא אם נאמר לילד כמה שיותר מוקדם שהעולם גם רע זה יחשל אותו. הילד יודע שיש רוע אך זה מתחת לפני השטח ושם זה צריך להישאר בשלבי החיים הראשונים. הידיעה שהעולם הוא טוב, יפה ואמתי היא הקרקע שעליה הילדים יכולים להתפתח. הילדים באים עם זה מעולם הרוח והעולם מתרגם דרך שלוש הנחות היסוד האלה שהם קיבלו מתנה מעולמות הרוח.

מהו טוב – הנחת היסוד של השביעון הראשון. זה לא משהו מוסרי. אני מחלק אותו לשלושה חלקים:
– כאשר משהו לא נעים לי בגוף, לא נוח לי בגוף כתינוק חסר אונים, יהיה שם מישהו שיטפל בזה ויעשה שיהיה לי נוח.
– ילדים שמים הכול בפה – החפצים של העולם אינם מסוכנים, אין בהם רוע. כשאני שם בפה- אני יודע שזה טוב. הדברים של העולם ה טובים, קוהרנטיים, הגיוניים בעלי משמעות.
– הטוב הבינאישי – הנחות בסיסיות מאוד תמימות אצל ילדים שאדם לא יעשה רע לאדם אחר. רוע הוא טעות.

מהו יופי – הנחת היסוד של השביעון השני – זה לא קשור רק ביופי חיצוני, אסטטי.
-משהו שהוא תמיד בהתהוות. כמו אומן שמנסה שהדבר שלו יתהווה עוד ועוד. מה שאני אתחיל אוכל לסיים בטוב. הצלחתי להביא משהו לסיום. הרבה אגדות מתחילות במילים – פעם כשמשאלות היו מתגשמות. כל מה שנהרס יכול להיבנות שוב, כל מה שחולה יכול להירפא. כשאני עוזרת לילד לסיים משהו, ובמקום לומר עזרתי לך אנחנו אומרים לו איזה יופי שהצלחת. זה קשור לאימון שהילד רוכש בעזרה.
– היכולת שלי לקחת משהו כמו חפצים ולעשות בו כרצוני, לאלף משהו(כמו הנסיך הקטן והשועל) זה סוג של אופטימיות. ילדים מאוד אוהבים לעשות ניסויים עם חפצים – בדברים של העולם יש יופי ואפשר להיות המאסטר שלהם.
– הילדים יודעים שמבוגרים יודעים לחשוב ולשוחח על קונפליקטים וליישב אותם, להגיע לשלום. אומנות השיח קשורה ליופי.
זה חשוב להבין את הנחות היסוד האלה , זה יכול לתמוך בעבודה שלנו עם הילדים.

שטיינר מדבר גם על מה קורה שיש אכזבה. הוא דיבר על 3 כללי הזהב –
בשביעון הראשון – הכרת תודה ויראת כבוד. יש לבוא בגישה עמוקה של הכרת תודה. אני מלאה בהכרת תודה שהילד סמך עלי ובחר בי שאהיה אתו בעולם ולטפל בו. איך אני נוגעת בתינוק, איך אני פונה אליו איך אני מטפלת בו. ככל שנהיה בהכרת תודה כך הוא יכול להתגבר על אכזבה – יוכל לפתח אהבה. גם פליאה זה אלמנט חשוב נוסף.
בשביעון השני אהבה למעשה החינוכי, להיות סמכות אוהבת ולהיות במחווה של עזרה ותמיכה בו. נעזור לו להביא דברים לסיומם. כשאנחנו מביאים אהבה למעשה החינוכי הילד יכול להתגבר על אכזבות וקושי.

במצבים של טראומה ופחד יש הרבה רגרסיה – הרטבות לילה, מציצת אצבע, דיבור תינוקי ועוד. הסיבה לכך זו בעצם הדרך לתקן משהו. אנחנו הולכים אחורה למקום בטוח של היפה , הטוב והאמת שהוא מושלם. כמו לחזור לשלב של גן עדן. יש בזה משהו בריא כמובן כל עוד הוא לא נמשך . אחת הדרכים להתמודד עם זה היא לתת לילד להיות במקום הרגרסיבי הזה, לא להילחץ , להתעצבן או לנסות לקחת אותו מזה אלא להיות אתו במקום שהוא. לתקף את זה, להיות בזה. בדרך כלל זה חולף.
יש גם תופעות פיזיות הבאות לידי ביטוי בגוף בזמן של טראומה ולחץ וצריך לשים לזה לב.
הגוף הפיזי הוא גוף התקווה, זה הגוף שהילד בונה בשביעון הראשון. חשוב לחזק את הגוף הפיזי. הוא קשור לאלמנטים. הגוף הפיזי קשור לאדמה. בימים האלה הילדים צריכים עבודה עם החושים בעיקר חוש המגע, הילדים צריכים הרבה אדמה-להתקרקע להתחבר לגוף. המים – קשורים לריתמוסים ולשגרה ולהתמסרות. האוויר – נשימה, לאפשר לילדים נשימה נכונה. האש/החום-קשור לדמיון ולמשחקיות. החום והשמחה של המשחקיות. יראת כבוד, הכרת תודה, הטוב. לספר סיפורים המעוררים את הדמיון הקשורים לבית, לחום, לבנייה ותקווה.
חשוב מאוד שאנחנו נשמור על עצמינו, לטפל בעצמנו . הילדים חשים כאשר אנחנו עצובות, עצבניות ופעמים רבות יכולים לקחת אשמה. חשוב שנגיע לגן כשאנחנו נושאות את התמונה של העולם כטוב ויפה ואמתי. חשוב שנהיה ערות לאלמנטים ולהיררכיות הגבוהות. האלמנטים הם הביטוי לעולמות הרוח שאליהם אנחנו מתחברות בלילה. דרך העבודה הפנימית שלי כמבוגר הילד יוכל בכל זאת לחוות את העולם השלם גם בעת שבר ושיש תקווה.

שטיינר מדבר על כך שמה שאנו עושות ומדברות ביום יום אנו מביאות בלילה להיררכיות הגבוהות:
מה שאנחנו חושבות – אנחנו מעניקות למלאכים.
מה שאנו מדברות וחדור ביופי ובמשמעות אנחנו מעניקות לארכי מלאכים.
מה שאנו עושות בתחום הבינאישי-אנחנו מעניקות לארכיי.
אלה הפירות שאנו מביאות לעולם הרוח ובבוקר אנחנו קמות עם כוחות רצון וחוזק לפגוש את העולם ולפעול בעולם. מתוך זה הילדים יפגשו אותנו ואת העולם.
שאלה שעלתה- ילד שעובר בין מצבי רוח קיצוניים מהירים-איך לגשת נכון לסיטואציה כזו?
סיימון – לא לדבר עם הילד תוך כדי הסערה. תוך כדי לפתוח את הלב , להביא חום, להכיל, לאפשר לו להיות מוכל בתוך הסיטואציה. אחר כך אפשר לתת לו לצייר , לעזור לו לתת מילים. זה הרבה פעמים קשור לוויסות. אצל ילדים אין אמצע ואנחנו צריכים לעבוד הרבה עם הנשימה, משחקיות וחום מתוך האמצע שלנו.
עוד שאלה – מה עושים עם משחקים בכלי נשק ויריות?
קודם כל לא להיבהל מזה ולא מיד לאסור את זה. אפשר לנתב את זה ולתווך את זה בהתאם לסיטואציה. אי אפשר לשמור על הילדים במאה אחוז, הם רגישים לסביבה וצריך לשים לב לכל דבר חריג.
לנסות ולהשתמש כמה שיותר בדמיון ובסיפורים. לא במובן שלא לומר את האמת אלא לרכך את זה.
הילדים צריכים לעבד את הסיטואציה ואנחנו צריכים לתת להם את האפשרות לעשות את זה דרך המשחק שלהם ואנחנו צריכות להיות יותר גמישות עם האפשרויות. צריך לתווך להם את המציאות בדרך המתאימה להם כיון שהחוויות נכנסות עד הגוף הפיזי. הם צריכים את הקוהרנטיות עבור הגוף האתרי – גוף החיים. הילדים מודעים למצב אבל הם לא באמת יודעים ומבינים את המציאות. כשמשהו עולה צריך לתת לזה מקום ולתווך את זה כך שהם ירגישו שיש מקום ולגיטימציה לדברים להיות.
חשוב שנעסוק במה ואיך אנחנו מזינות את הילדים כדי לאזן את הדברים היותר מאתגרים שעולים. חשוב שנשים לב למחשבות ולמחוות שלנו ולהלך הנפש שלנו. כמו כן לשים לב איזה מרחב של קשב והכלה אנחנו יוצרות עבור הילדים, איך אנחנו משקפות להם את מה שעולה מתוכם.

חשוב שנסמוך על הטוב ונהיה מכוונות לו, ונאפשר לילדים להיות ולעשות את מה שהם מביאים וצריכים לעבור דרכו. שהם יחוו שאנחנו כמבוגרות נמצאות, מאפשרות ושומרות עליהם והכל בסדר. הגן יכול להיות מקום של עוגן , גם עבור ילדים שעכשיו חווים ועוברים דברים קשים. לפעמים אפילו לעזור להם להביע את הקושי במילים. חשוב לתת את התקווה ואת היכולת לחבר מחדש למשל על ידי בניית בית ולמלא אותו במה שחשוב לו, ליצור מציאות שמאפשרת לילד שוב שליטה וחוויה של הטוב במובן שיש לו אפשרות לסדר את המצב. הילדים יודעים לרפא את הדברים ואת עצמם דרך המשחק שלהם.
כסיכום שניקח מפה – הסיפורים והתכנים שנביא עבור הילדים והמחוות שבהן נשתמש במהלך היום חשובים לתחושת הביטחון והעוגן שניתן לילדים. כמו כן חשוב שהמרחב הבין אישי שניצור בצוות, עם ההורים וכמובן עם הילדים יביאו לידי ביטוי את הטוב והיפה והאמתי ויאפשרו לילדים לעבד ולעכל את המציאות.
הכלי החשוב שלנו הוא איך אנחנו נוכחים עם הילדים, זה בפני עצמו מרחב של ריפוי.

סיימון חלק אתנו שלושה סיפורים שקיבל מיפה מאיר שערכה אותם ותרגמה אותם.