שומרי האש / סיפור לימי הקורונה, לבוגרי הגן (סגר שלישי)

במרומי אחד ההרים הרחוקים, חי לו שבט ה"עצים הירוקים". אנשיו ידועים בחוכמתם הרבה, ובחיבורם העמוק לאמא אדמה. תמיד ידעו: מתי לשתול ואיך לזרוע, האם לחרוש ואיפה לנטוע.

את סימני השמיים ידעו לפרש, כל אנשי השבט – מגיבור עד חושש. כך גידלו שפע יבול ותבואה, שהספיקו גם לימי מחסור או רעה.

ואכן יום אחד התרחש מאורע, שכמותו אף אחד בשבט לא ראה. סערה גדולה בשמיים התרחשה – את הכוכבים ממקומם הזיזה, בחשה. אף אחד לא הבין – מה קרה ואיך, אך כולם הרגישו שמשהו מתהפך.

האדמה התנדנדה והמים האטו זרימתם, הפרחים והעצים עצרו את צמיחתם. קול שאון העבודה של השבט נדם, וכולם המתינו לגלות – מה יעלה בגורלם.

לאחר כמה ימים הסערה שככה, השמים שוב כחולים, השמש שוב זרחה. אבל אנשי השבט חשו בעמקי לבבם, כי משהו גדול השתנה בעולמם. אט אט החלו לחדש את מלאכתם – כל אחד תורם חלקו לחידוש אספקתם.

אך דברים מוזרים התחילו לקרות – לרועה של השבט נעלמו כל הפרות. לחקלאים ירד מטר שהרס את היבול. ובבאר, למים היה טעם של קלקול. הציידים חזרו בידיים ריקות וגם הדייגים חזרו ללא שלל על החכות.

נבוכים נאספו כל אנשי השבט יחד, ועקבו אחר השינויים בחשש ובפחד. בפנים מודאגות המתינו לכהן הגדול – שייפרש את המצב, אולי יגרום לזה לחדול.

אז הגיע הכהן ופיזם שורה בודדה: "רוח גדולה באש החמה תפרש לנו חידה". והאש של הכהן סערה, התנדנדה: "אנשים טובים, זהו זמן של לידה. זמן של מסתורין, של אפלה ולא נודע, ומה שעוד צפוי מתגלה בהתמדה. רק המתינו וחכו לגלות מה יתרחש, אימצו את לבבכם ושמרו טוב על האש".

אנשי השבט חזרו למלאכתם, ועבדו קשה מאד להאכיל את משפחתם. בין השינויים הם המשיכו לעבוד, גם בקור וגם בשמש – התאמצו מאד מאד. וילדי השבט הטובים הנועזים, שמרו טוב על האש והזינו אותה בזרדים, כדי שגם בתוך כל ההתרחשויות הסוערות – האש תמשיך לדלוק ותהיה להם לאות. הם מילאו את לב המבוגרים בגאווה, והפיצו מסביב עוד חום ואהבה. וכשעברו על השבט ימים מוזרים אף יותר – כל אחד התכנס באוהלו, והסתגר.

אמר הכהן הגדול לכל הילדים: "עכשיו האש מתפזרת ואנחנו נפרדים. כל אחד אל אוהלו, ייקח גחל מן המדורה – וישמור עליו היטב מכל הקור וכל הרע.

הדליקו מדורה סודית ששום סערה לא תוכל לכבות, מדורה שתחבר בין אוהלים ולבבות. הזינו את המדורה בצחוק, במשחקים ולימודים. בשובבות, במלאכה וכל מה שעושה לכם נעים. זו מדורה שלא תלויה בגשם, בקור או בחמה – גם כשהיא קטנה או רק גחלת אדומה.

לחשו ונשפו ושירו לה מבלי להתייאש, כי לא תמיד זה קל – לשמור כך על האש. אך זכרו ילדים – יש לכם כוח סודי נפלא – אתם שומרי האש, לכם יש קסם וסגולה. חום לבכם ושמחתכם הם נס גדול והם יעזרו לכל החיים להתחדש ולא לחדול. וכשהחושך יעבור ונשוב להיפגש – כל אחד יביא מתוך ליבו גחל אדום לוחש. ואז ביחד כולנו נוכל להתחדש, וכל אנשי השבט – נדליק שוב את האש …

ובינתיים – הרימו העיניים והביטו לשמיים, שם ניצוץ של אור מוכן לגלוש לכם אל הידיים ולחזק את המדורה בכל פעם שצריך עזרה, צריך חיבוק או הזכרה. מלאכים של אור מלווים את דרככם, כשתקשיבו ללבכם תדעו: אתם לא לבדכם".

עפרית קלס – עובדת סוציאלית, גננת ולדורף ומלווה צוותים חינוכיים.