תרגילים וברכות להורים עבור הילד

הנחיה לגבי המתודה המדיטטיבית של ארתור זיונס

לפני שמתחילים, חשוב לנסח את השאלה לגבי הילד או את מושא המדיטציה באופן המדויק ביותר שניתן.

השער הראשון — הענווה: חשוב לפתח רגש של יראת כבוד והערכה כלפי הילד (ניתן למשל להיזכר באיכויות החיוביות והמיוחדות שלו או במעשים חיוביים שעשה).

השער השני — השלווה הפנימית: ניתן להפנות את תשומת הלב לריתמוס של הנשימות או לבצע הרפיה קצרה של הגוף.

המדיטציה עצמה: בשלב הראשון של המדיטציה — שלב המיקוד — מומלץ למקד תשומת לב מרוכזת למשך דקה או שתיים בשאלה שנוסחה לפני תחילת המדיטציה, ומיד לאחר מכן לעבור לשלב השני, בו מומלץ לשחרר לחלוטין את המיקוד בשאלה (או במושא המדיטציה), לנסות ולחוות רִיק ממחשבות ולהיות קשוב לתובנות או לרעיונות או לתמונות או לשאלות מנחות שמופיעות בתודעה (במידה ומופיעות). גם בשלב הזה רצוי להישאר בין דקה לשתי דקות, ולאחר מכן לחזור שוב לשלב הראשון של מיקוד תשומת הלב למשך דקה או שתיים, וכך לעבור משלב אחד למשנהו לפחות שלוש פעמים.

השער השלישי — שלב האינטגרציה: זהו השלב שבו מומלץ להפריד בין הטפל לעיקר, ולאסוף את התובנות העיקריות שהופיעו בשלב המדיטציה.

השער הרביעי — הכרת התודה: בשלב זה ניתן לפתח הלך רוח של תודה כלפי הילד. ניתן לעשות זאת למשל על ידי היזכרות בסיטואציות שבהן חווינו שמחה מעצם נוכחותו, או על ידי היזכרות במשהו חיובי שהוא מביא לחיינו.

שלב הנחיתה: בשלב זה ניתן להפנות את תשומת הלב למשימות המעשיות אותן תכננו לבצע במהלך היום, ולחזור ולעשות אותן. 

הערות:

חשוב לקחת בחשבון, שיהיו מקרים בהם לא יופיעו כל תובנות או רעיונות או תשובות לשאלה שנוסחה. במקרים אלה מומלץ לחזור פעמיים נוספות על אותו תהליך מדיטטיבי.

חשוב בשלב המדיטציה לגלות פתיחות מקסימלית לתובנות המגיעות, מבלי לבקר או לדחות אותן, במיוחד אם הן נחוות כתובנות או כרעיונות מוזרים מאוד.