פיתוח כישורינו הפנימיים והחברתיים

צעד אחר צעד, הפעוט הופך לחברתי יותר! הוא בונה מערכות יחסים, הוא יודע כיצד לוודא שצרכיו יקבלו מענה. הוא הופך מודע יותר ויותר לעולם שסביבו.

הילד נעשה מעוניין באנשים אחרים סביבו ויוצר עימם קשר, אפילו אם עדיין אין זה מתוך אהבה. תינוק אחד עלול למשוך את שערותיו של תינוק אחר מתוך סקרנות, או לזחול על ילד אחר; פעוט צעיר עשוי לקחת צעצוע מתוך ידו של ילד אחר. בהתחלה, ייתכן כי מאמצים אלה ליצירת קשר עם האחר לא ייראו לנו חברתיים במיוחד! אבל מה שאנו רואות הוא עניין באדם האחר. ברור שאנו כבני אדם לא נולדים חברתיים, אלא נעשים חברתיים דרך נסיון החיים שלנו. הסבלנות של המבוגרים, האמון שלהם בפוטנציאל של הילד ללמידה של יכולות חברתיות – אלה הן היכולות המעניקות לו את הסביבה הלימודית הנכונה עבורו.

ככל שהילד גדל, הגננת או המטפלת מעניקה לילד סביבה כזו בשלוש דרכים, בהתאם לגילו והתפתחותו:

ברור שאיננו יכולות ללמד הכרת תודה או כל תכונה טובה אחרת ישירות דרך מילים, שירים או המלצות. היא יכולה להופיע רק מתוך חיקוי חופשי של המהות הפנימית החיה בדמות המטפלת. כיצד נוכל לאפשר לילדים ולילדות בגן או בפעוטון שלנו לחקות באופן כזה? נוכל לעשות זאת לאורך כל היום, על ידי הודיה (חיצונית ופנימית) לחברותינו לעבודה, להורים שמעניקים לנו חלק בחינוך ילדיהם, לאדמה המעניקה לנו כל כך הרבה, ליסודות הטבע המקיימים אותנו. לאחר מכן, אנו משאירים את הילד או הילדה חופשיים להביע את הכרת התודה בדרכם שלהם, כשהיא תזרום מהם באופן טבעי.

אחד הרעיונות המנחים עבור מטפלים ומחנכים בגיל הרך יכול להיות ויסות כל הפעולות והמעשים שלנו באופן כזה שהם לא יפריעו להחלטות החופשיות ולרצון החופשי של אף אדם. ככל שנשלב עיקרון מנחה זה עם התובנות של התפתחות הילד ועם העקרונות הפדגוגיים של חינוך ולדורף בגיל הרך, נגלה שהדבר מאפשר לנו לחוות ולפגוש בצורה נכונה את תודעתו המתפתחת של הילד ואת התפתחותו הפיזית. אנו נתַרגל בעצמנו את שביל המידות הטובות, ונשאיר את הילד חופשי למצוא את הביטוי האישי שלו בדרכו שלו.

אולם מעבר לטיפוח המידות והתכונות הטובות, קיימים גם כישורים חברתיים אחרים. אנו, כמטפלות וגננות, מנחות את הילד לא רק בכך שאנו משמשות לו דוגמא לחיקוי. הגננת או המטפלת גם מעניקה הדרכה ישירה לפעוט המבקש להבין את כוחו ועוצמתו לפעול בעולם ולהשפיע עליו, וזאת דרך הצבת גבולות ברורים ואוהבים להתנהגויות שעשויות לגרום נזק לאדם אחר, לילד עצמו או לסביבה. היא מאפשרת לפעוט להכיר את הדרך שבה אנו נעשים חברתיים יותר – לא דרך הסחת דעתו ממה שמעניין אותו, אלא דרך שפָה ברורה ומעשים ברורים. צעד אחד צעד, הילד רוכש יותר שליטה על רצונו האינסטינקטיבי ומפתח יכולות חברתיות עמוקות יותר. הוא מסוגל יותר ויותר להימנע מהתנהגויות לא-חברתיות כמו לחטוף או להכות.

דבר נוסף שאחר הגננת ללמד את הילד הוא להזמינו לציית מתוך יוזמתו העצמית. דרך כך, היא תאפשר לרצון החופשי של הילד להתחזק לצורך עשייה של הטוב והנחוץ. אפילו התינוק, ברגעים שבהם מטפלים בו, הופך לישות חברתית על ידי שיתוף פעולה עם הטיפול בגופו שלו: הוא שולח את זרועו לתוך השרוול, מרים את רגלו כדי לאפשר הלבשת החיתול, ומראה למטפלת, באמצעות מחוות, שהוא אכל מספיק. כאשר הדמות המטפלת מכירה בפעילויות הללו, הנובעות מיוזמתו של הילד, הדבר מחזק אותו ומעודדו ליזום יותר ויותר מתוך עצמו. בתוך קבוצה או מסגרת טיפולית, החופש של הילד ליזום פעילות מתוך יכולתו הפנימית הינו בעל חשיבות מכרעת לכל חייו.

טבעו הרוחני של הילד תמיד מחפש להתחזק דרך פעילות שאותה הוא יוזם בעצמו. הדבר מתרחש דרך חיקוי, ציות מתוך יוזמה עצמית, וכן מתקבל חיזוק זה באמצעות למידה התנסותית בתוך גבולות בנויים היטב. ואכן, אלה הם הכישורים המובילים אותנו בדרך אל מימוש צרכינו בעתיד הרחוק.