סתיו - לקט סיפורים

נערה קטנה הייתה ושמה רדהה. הייתה רדהה בהירה וזכה כאור הירח.
עיניה הבהיקו כפרחי הלוטוס, וקולה כקול הציפור. לא רגזה מעולם.
הקשיבה לאימה שמעה בקול אביה. כיבדה את אחיה. על כן חביבה הייתה על כולם, על אדם ובהמה ועוף השמיים.
עמד בית הוריה על יד היער וכאשר יצאה לטיול התאספו ובאו צבי ואייל ארנבת ושפן לשחק עימה.
וציפורים ירדו ממרום העץ ללמד אותה משיריהם.

אך אסון בא על הארץ. שלוש שנים לא ירדו גשמים. יבש הנחל, קמל העץ, האדמה כולה בקעים.
פרה ועגל, גדי ועז, רבצו ללא כוח ולשונם שלוחה החוצה – מים, מים !
התעצבה רדהה הקטנה. ידידיה החיות עזבוה, הציפורים פרחו הרחק. והיער עצוב ושומם עמד.

יום אחד, ישבה רדהה לרגלי העץ ובכתה. פתאום שמעה קול זימרה ערבה.
הביטה כה וכה והנה ציפור קטנה מתנדנדת על אחד הענפים. והציפור, כנפיה זהב וראשה עטור מרגליות.
(ילדה) מי את הציפור ?
(ציפור) קטיו שמי ! התאהבי לשיר ?
(ילדה) אוהב מה אוהב !
(ציפור) אם כן, קרבי אלי ואלמדך שיר !
ניגשה רדהה אל הציפור והקשיבה לקולה (מנגינה ללא מילים).
פעם אחת שמעה את השיר וזכרה אותו.
חזרה רדהה על השיר (המנגינה) וראה זה פלא :
אך בקעו צלילי השיר מגרונה, קדרו השמיים וגשם ירד, גשם ברכה.
פנתה רדהה אל הציפור קטיו, אך הציפור נעלמה ואיננה.

מהרה רדהה אל בית הוריה, מצאה אותם רוקדים ושרים שיר הודיה לגשם.
העגלים והגדיים מלקקים את המים בשלוליות וכולם עליזים ושמחים.

איך קרה הדבר שקדרו פתאום השמיים לאחר שלוש שנים ללא גשם ? שאלו כולם.
סיפרה רדהה על הציפור קטיו ועל השיר שלמדה מפיה (מנגינה).
שמע הסב יושיברה את דבריה וביקש: שירי שנית ביתי !
שרה רדהה את השיר (הפעם – מנגינה עם מילים).
נשק לה הסב על מצחה ואמר:
"ציפור הפלא קטיו היתה זאת והשיר, שיר קסם הינו, אשר רק מי שנשמתו זכה כאור הירח
ומחשבותיו טהורות כטל הפרחים, יוכל לשיר את השיר, ולהביא לנו את ברכת השמיים".