מאת: מירי מתתיה
"כל חינוך הוא חינוך עצמי". אתם מכירים את המוטו הזה של החינוך שלנו. אכן, אחת המשימות החשובות ביותר של תקופתנו, היא להתחנך, להתפתח, להכיר את עצמנו וגם להכיר בזכותו של האחר לעשות את הדרך ההתפתחותית שלו. מצד שני, ואת זה אומרים גם המומחים המרכזיים לעתידנות כגון דוד פסיג ונח הררי. נצא מן המשבר העולמי הזה רק אם נמצא דרך לחבר בין כל האינדיבידואלים.
את החיבור בין כל האנשים, כמו כל עניין חברתי, עלינו להתחיל בקטן: לטוות את הקורים הללו של אכפתיות ותמיכה הדדית בחברויות שלנו, בזוגיות שלנו, במשפחה שלנו, בתוך השכונה או במקום העבודה שלנו. רבים מאיתנו לקחו על עצמם, כגננים, את התקשורת עם ההורים, על מנת לתת להם השראה כיצד לנהל את חיי היום-יום כשילדיהם הקטנים בבית.
נאחזנו בידע הקיים וכן בנטיות הטבעיות שלנו, על מנת להציע להורים לשמור על "ריתמוס". ניסינו לשמור על הוויה חלומית ומרוחקת ממסכים גם בבתים. בתחילת הסגר קיימנו קשרים אינטנסיביים עם ההורים, מתוך תקווה שנשוב במהרה לעבודה והחיים ישובו למסלולם.
חלק מן הגננים והגננות לקחו זמן להתארגן ולחוש את החופש ממקומות העבודה והקצב המטורף של החיים. אחרים היו בחרדה מפני המחלה וחיפשו את האיזון הנפשי אל מול האיום הקיומי. ישנם כאלה אשר מתמודדים עם קושי כלכלי עצום ואחרים שמנצלים את הזמן שהתפנה להעשרה ורגיעה.
לאחר שהגענו ל"שגרונה" שזו נקודת השגרה בימי קורונה, הגיעו אתגרים חדשים לפתחנו. איך להמשיך קשר חם וחי וחיובי עם הצוות שלנו אם איננו נפגשים וגם איננו משלמים שכר לעובדים בעת שהגן סגור?
שטיינר, בספרו ״האתגרים החברתיים הבסיסיים של תקופתנו״ (עמ' 118), אומר כך: "מאד חשוב שנשתחרר מן ההרגל לחשוב רק על התוכן ולא על נקודת המבט שממנה משהו מוחדר לעולם. אם משהו מוצדק בתקופה מסוימת מוחדר מנקודת מבט מסוימת, הוא יכול להיות דבר מיטיב, הוא יכול להביא כוח מרפא. אם הוא מוחדר על ידי כוח אחר, הוא עלול להיות מגוחך לחלוטין ואף מזיק".
אז אני רוצה להציע משהו רדיקאלי: הדרך לשמור על קשר עם הצוותים שלנו היא להמשיך להיפגש עמם באמצעות הטכנולוגיה. הדבר אשר מוצדק בתקופה שלנו והוחדר מנקודת המבט של תמיכה בקשר החברתי האנושי, יכול כעת לשרת את הגננות ואת צוות העובדים והעובדות. באופן חד משמעי אינני בעד מָסַכִּים בתקשורת עם ילדים. חשוב לי להדגיש זאת לנוכח הלחץ אשר משרד החינוך מפעיל על המחנכים. אבל אנחנו איננו ילדים. לצערנו כבר נבקעה המעטפת החלומית אשר עטפה אותנו, ואנחנו נזרקנו אל העולם הקר. אבל באופן מוזר, הדרך היחידה כרגע לשמור על חום וקשר אנושי הוא דרך השימוש במפגשים קבוצתיים באמצעות תוכנת ״זום״ (או תוכנות אחרות אם תהיינה כאלה). כידוע, משפחות רבות בחרו לחגוג את ליל הסדר בסיוע של ה"זום" והיתה לכך השפעה מחברת, בניגוד לשימוש אחר במסכים, אשר גורם לניכור והפרדה.
נמצא לנו טאבלט, מחשב אישי או מחשב שולחני. נדאג להיות במקום שבו יש תקשורת ווי-פיי חזקה (אך עדיף להתחבר בעזרת כבל אל ראוטר קרוב, כדי להימנע מן הקרינה של הטלפונים). נשים לב שאנחנו לא בתוך ממ"ד או חדר שאיננו מאפשר תקשורת. נקבע זמן לכל אנשי הצוות וננהל פגישה של פנים אל פנים.
זה קצת מוזר בהתחלה, אבל בכל זאת הזום מאפשר לראות הבעות פנים, להכיר חתלתול שקופץ על הברכיים של אחד המשתתפים במפגש, להכיר פינה בבית של המשתתפות וכו'.
נחליט לפני המפגש על נושאים לדיון וגם נבקש ממישהו שירשום פרוטוקול, כי לפעמים ישנם בכל זאת נתקים בתקשורת, או מישהו נאלץ לצאת מן הפגישה. הגננת שמזמנת את הפגישה מבקשת מכולם לשים את המחשב או הטלפון על מצב שקט, כך שלא יחדרו רעשים מהבית אל השיחה. מי שרוצה לדבר מוציא את עצמו מהמצב השקט ומדבר.
תמיד נתחיל בסבב ״מה נשמע" כדי לדעת מה מרגיש כל אחד מן המשתתפים. רצוי, לדעתי, להקריא קטע של השראה. אפשר משהו מקסים ששלחו אליכם, או "לוח השנה לנפש", או מתוך ספר המדיטציות של שטיינר. לאחר מכן נבדוק מה כולם חושבים שראוי לעשות כדי לאפשר לקהילת הגן להמשיך לשגשג.
יתכן שנבחר להעלות רעיונות לפעילויות בבתים השונים, ויתכן גם שנעלה, כצוות, רעיונות שונים לתקשורת. דוגמאות:
נחלק את ילדים הגן לקבוצות על פי מיקום גיאוגרפי. ביום שישי כל ילדי הגן יכינו ברכות ואפשר גם חלה או עוגיות, ויניחו מחוץ לבית של חבר שגר קרוב.
ביום הולדת: כל ילדי הגן יכינו ציורים מבעוד מועד ויעבירו לבית הגננת (ישאירו את הציור מחוץ לבית וישתמשו בכפפות ומסיכה כאשר מעבירים את הציורים) והיא תיצור אלבום ותעביר לילד היום-הולדת.
ביום העצמאות: כל משפחה תעביר למשפחה אחרת זר קטן של פרחים מן הגינה או מהשכונה הקרובה.
אם אנשי הצוות מוכנים ומתאים להם: נחלק ביניהם את משפחות הגן והם יהיו בקשר עם מספר קטן של הורים (למשל כשמונה הורים לכל איש צוות). הם ישוחחו מעת לעת עם ההורים וישמעו מה הצרכים וכמובן ישתפו את שאר הצוות.
ניתן לסיים את מפגש הזום בקטע השראה נוסף,בהשמעת שיר, או בשירה משותפת של שיר אהוב מהגן.
הנה מדיטציה להשראה מתוך הספר "החייאת הצאקרה של הלב" (פלורין לאונדס, הוצאת חירות 2007):
״ בהתמדה ובהחלטיות אני תופסת את מקומי על פני האדמה
בוודאות אני הולכת דרך החיים.
חוזק זורם לתוך לבי.
אהבה אני נושאת בגרעין ישותי.
תקווה אני מחדירה בכל מעשי.
אמון אני מחדירה בכל מחשבותיי.
ששה אלה הולכים עמי דרך חיי״
מירי מתתיה היא פסיכותירפיסטית בגישת גוף-נפש-רוח, מדריכת הורים ומלווה צוותים חינוכיים לגיל הרך.
גרסה להדפסה