מאת: מירי מתתיה
מכירים את זה: "למה בני ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה? כי הם הלכו במעגלים…"
אני רוצה לדבר הפעם על המעגל בגן ולדורף ועל החירות. זה נשמע כמעט כמו מושגים הפוכים: מעגל וחופש אישי. מעגל ואינדיבידואליות.
ברוב גני הולדורף (המכונים גם גנים אנתרופוסופיים) מתקיים בכל יום מפגש המכונה "מעגל". במעגל הזה מביאה הגננת מעין מחזה הרפתקאות אשר בו הילדים הם השחקנים. את הנושא בוחרת הגננת בהתאם לעונה ולחג ובעיקר בהתאם לצרכים ההתפתחותיים של ילדי הגן באותה העת. הגננת הולכת בחדר, מספרת את הסיפור, שרה שירים, ועושה תנועות אשר ממחישות את הפעילות, כמו: זריעה, השקייה, ואיסוף היבול, או מסע הצלה של הגיבורים, או איסוף טיפות הגשם וטיפטוף העננים וכיו"ב. הילדים פועלים בעקבותיה. כך, באמצעים מוחשיים הם מפנימים את התמונה אשר מעלה הגננת. בכל כמה ימים נוספת מערכה חדשה ומרתקת, עד לסיום המשמח. בדרך כלל המעגל חי בגן כשבועיים – שלושה. רוב הילדים מאד אוהבים את המעגל, אבל את חלקם המעגל מעמת עם הצורך להקשיב ולשתף פעולה.
מה בין המעגל שבגן שמעגלים שעשו או לא עשו בני ישראל במדבר?
אבא אחד התקשר אלי לאחר שיחה אישית עם הגננות של בנו. שיתף אותי בשיחה ואמר לי בזעם לא מוסתר: "בטח שיותם שלי לא רוצה ללכת במעגל אחרי הגננת ולנפנף בידיים, מה, אין לו רצון משלו?!" אז זהו. באופן דומה למיתוס המכונן של העם היהודי, המעגל בגן מתאר תהליך ארוך של התנסויות ועבודה פיזית ורוחנית מעמיקה עד לגילוי הזהות. דווקא מכיוון שליותם יש רצון משלו אשר טרם נגלה לעולם, הוא זקוק למסע של המעגל בגן כדי לגלות את הכיוון האישי שלו, את הזהותו האינדיבידואלית.
בני ישראל בדקו את האפשרות לחזור ל"סיר הבשר"- כלומר לוותר על הזהות תמורת ההנאות והבטחון החומרי. כל אחד מהם, נאלץ לחשוב בעצמו האם הוא תורם זהב להקמת "עגל הזהב" אשר ישמש כאליל תורן או ימתין להתגלות האמיתית של האלוהות שבתוכו ובחבריו. בני ישראל התקשו מאד ללכת כקבוצה של עבדים לשעבר ולגלות את התנועה האישית אשר תביא אותם לגילוי היכולת העצומה של כל אחד מהם באופן אישי ושל כולם ביחד, ליצור משהו עמוק ומשמעותי ומשותף. להגיע לארץ חדשה ולממש בה את האידיאלים שלהם.
חינוך ולדורף במובן העמוק שלו עוסק בדיוק בחיפוש הפיזי הנפשי והרוחני הזה אחר ההתגשמות האינדיבידואלית של כל ילד. התפיסה האנתרופוסופית שואפת כי במהלך שנות ההתחנכות מהילדות ועד הבגרות, כל ילד וילדה יגלו אט אט את הארץ הלא נודעת והקסומה אשר טמונה בתוכם.
המעגל אשר בגן הילדים מעלה על במת הנפש של הילד, בדיוק את המחזה שחשוב שברגע הזה הוא יהיה הגיבור שלו. הנושא הוא תמיד תמונה שיש לה משמעות פיזית, נפשית ורוחנית: ניקח כדוגמא מעגל שבו אנחנו הולכים לחפש עששית כדי להציל את הכפר מן החושך ששורה בו. הילדים נעים עם המעגל, כלומר עם האנרגיה הקבוצתית אשר מאפשרת לכל אחד להביא את התנועה הפנימית והאישית שלו.
יחד עם המחזה שמומחז במעגל, הילדים שותפים לגילוי הכוחות שצריך על מנת לגלות עששית שטמונה עמוק בבטן האדמה, ובעצם מגלים את האור הפנימי שטמון בהם.
בגיל הצעיר זהו בהחלט אתגר לווסת את התנועה כך שלא תהיה מהירה מידי או עזה מידי, ואז יכעסו החברים למסע, או איטית וחסרת אנרגיה- ואז החברים יצטרכו להמתין. החיפוש הפנימי אחר ההתאמה לקצב הקולקטיבי, מאפשר לכל אחד מהילדים לבטא את הכוחות האינדיבידואליים שלו. גם הצורך להאט עבור חבר שמשתהה או להתגלגל בצחוק עם חבר ש"עושה שטויות" מגלה לי מי אני בכלל.
הילדה או הילד אמנם פורשים ידיים כמו הגננת- אבל רק בגובה וברוחב שגופם ונפשם מאפשרים להם. הם צריכים להיות ערים לנוכחות של ילדים מסביב ולנוע בקצב שמתאים לכולם.
המעגל עובר הרפתקאות וקשיים רבים. הילדים כמעט מצליחים, אבל הנה הר גבוה שצריך לטפס עליו. הם מוצאים את פתח המחילה שבה הוטמנה העששית וכעת כולם נאלצים לזחול בצפיפות כדי להשחיל את עצמם דרך המחילה הצרה. חשוך וצפוף וקצת מפחיד במחילה, וכולנו יחד וכל אחד לחוד מתגברים על החשש. והנה… שם.. בקצה המחילה ניצנוץ קטן. האם זו העששית, או אשליה? האם זו החירות או עגל הזהב? אנחנו מתקרבים בחשש…המעגל כולו שמח בשמחת הגילוי של העששית. התנועה הפיזית יחד עם התנועה הרגשית מאפשרת שחרור של האמת הרוחנית הפנימית. ילדי הגן העוקבים אחר הגננת במעגל, מגיעים לחירות כמו בני ישראל אשר הלכו אחרי משה. אך הילדים זקוקים, לשמחתנו, לארבעים דקות בלבד ולא לארבעים שנה.
– פורסם לראשונה בניוזלטר מעגל החיים באיגרת, הוצאת "אדם עולם".