כנס האביב של המחנכות והמחנכים בגני וולדורף התקיים בקיבוץ הרדוף והוקדש השנה, שנת המאה לחינוך וולדורף, למדיום תיאטרון הבובות.
בשנת 1917 הפעילו חברי הענף האנתרופוסופי בברלין מעון יום לילדים שהוריהם נאלצו לעבוד. בין היתר הם יצרו תיאטרון בובות עבור הילדים ופנו בבקשת עזרה לרודולף שטיינר. שטיינר מאוד שמח לעזור והיה מעורב בהקמת התיאטרון על כל רבדיו. הוא ראה חשיבות רבה במדיום זה עבור הילדים ועבור החברה כולה:
"תיאטרון הבובות הוא מזור לתחלואי החברה ומהווה מרפא לנזקים שהיא גורמת. הוא כוח ריפוי שנותן מענה לכוחות המקשים של העולם המודרני והוא יהיה אחד מתחומי האומנות המרפאים ביותר במאה הקרובה."
(שטיינר)
הכנס עסק במרכיביו השונים של תיאטרון הבובות והציג את חשיבותו כז'אנר אומנותי וכאמצעי מחנך ומרפא. הכנס נפתח בשירה והמחזה של השיר שני שושנים על ידי שון ובשירה משותפת עם שרה רפאלי. פאנל מרכזי הביא בפני הקהל היבטים שונים בתחום תיאטרון הבובות: אפרת אוולד אנגרס-בובנאית, מרפאה באומנות ומחנכת, דיברה על תיאטרון הבובות כאתר התקדשות.
"ראשית אנו יוצרים תמונה פנימית רוחית, אנחנו מחממים אותה עם הנפש שלנו, אנחנו מחברים תמונה חמה זו עם הרצון שלנו, יוצרים את הבובות, נותנים להם חיים באמצעות כוחות החיים שלנו. הכוחות האתריים הם הבית של הדמיון, של התנועה ושל המחווה."
(מיכאלה גלוקלר)
יעל ארליך, בובנאית, סיפרה על הבובנאי כאמן מחפש:
"…אין זה החפץ המוגמר אלא דווקא פעילות ההתמרה של חפץ אחד לאחר על ידי המבוגר, המאפשרת פיתוח של כוחות הדמיון ומשפיעה על התפתחות המוח…באומנות תאטרון הכול מקבל חיים: תמונות חיות מתגלות במרחב ובזמן מציאותיים אל מול עיני הצופה, מתוך נפשו של הבובנאי, כפעילות רצון, רגש וחשיבה… הפחת חיים במריונטה הוא תהליך פנימי, מודעות פנימית ודמיון פנימי שלנו המאפשר התמרה…"
(הלמוט ואן קולגן)
נורית לייבמן, מחנכת ומספרת סיפורים, סיפרה על הסיפור והדיבור בתיאטרון הבובות ושרה רפאלי, מוסיקאית ומייסדת ביחד עם גיורא רפאלי את הדרך לגילוי הקול, דיברה על השירה החופשית כשער לעולם הדמיון והפנטזיה של הילד:
"אגדות וסיפורים הם ריפוי לנפש הילד. כוחות קוסמיים של צורה וצמיחה מעצבים את גוף הילד לצורתו המוצקה והאדמתית. כוחות אלה מופעלים בתמונות הרוחיות הבאות לידי ביטוי בדימויים באגדות ובסיפורים והם המזינים את כוחות החיים הבריאים של הילד…ומה שנטמע דרך האגדות המסופרות פעם אחר פעם, בא לידי ביטוי בשפתו של הילד-בדיבור, במשחק ובהתמודדות היומיומית….הפשטות של הצורה, התנועה והמוסיקה משאירים מקום לדמיון של הילד לצמוח ולהתפתח.."
(הלמוט ואן קולגן)
את המשך היום בילו המשתתפות והמשתתפים בצפייה במספר הצגות ויכלו לחוות את האיכויות שהוצגו בפאנל ולהנות ממגוון הדרכים להשתמש בהם. ההצגות שהוצגו:
- החמורון-על ידי סמדר ספיר, דנה פרץ ורותם ברק.
- שלושה תפוזים-נורית לייבמן ולנה זכאים.
- הטחנה הקטנה-נורית בן אהרון, איה קוזקוב ודפנה בר יוסף.
- צליל פעמון-שירז כרמלי.
- צ'אן סו לין- קלאודיה מנקיאן בן עוזיאל, אפרת אוולד אנגרס ומיכל רשף.
את היום סיימנו במעגל של כל המשתתפות והמשתתפים שאפשר שיח, התייחסות ומשוב. כולנו יצאנו מיום מיוחד זה עם השראה רבה ותזכורת עד כמה תיאטרון הבובות חשוב בעולמו של הילד המתפתח ובכלל.
"תיאטרון הבובות הוא תיאטרון קטן ותחומי אומנות רבים משתתפים ביצירתו: סיפור סיפורים, בימוי, צבע, תאורה, כוריאוגרפיה, הכנת הבובות ומוסיקה כשהבסיס לכל זה הוא התבוננות רוחית."
(הלמוט ואן קולגן)
