ארכיון ורד שטמפר

שינגביס / סיפור אינדיאני

במחסה שלו אשר על שפת אגם הרון חי לו ברווז חום וקטן ושמו שינגביס. כאשר רוח הצפון העז נשב מארץ השלג המנצנץ, היו לברווז החום והקטן שינגביס ארבע בולי עץ גדולים להסקה.

♪ ביער נחמד גר גמד ולו מצנפת אדומה.
בכל בוקר רוקד הגמד עם אשתו החמודה: לה לה לה לה … הו הו הו … השחר המופלא. הו הו הו … השמש כבר זרחה. הו הו הו … שמחה האדמה, עשב רב היא מצמיחה. הביטו השחר נגלה, ראו השמש זרחה. כמה שמחה האדמה. עשב ירוק היא מצמיחה.

מעגל הנפח ותנור העצים

כל הלילה, כל הלילה, ישנו הפרחים בגינה. כל הלילה, כל הלילה הרוח ריננה מטלטלת העצים, דופקת על הגג, מטיסה העננים, והכל סביב כך חג. והגשם אט יורד על האדמה, פיטר-פאטר, פיטר-פאטר, כך קולו נשמע. ובבית פנימה אמא את תינוקה הרדימה: לו-לי-לו לה … שן ילד, שן. לו-לי-לו ל-א … שן ילד, שן וכך תגדל, שן ילד קטן.

מעגל הציפור שבורת הכנף

ביער ביער, עצים גבוהים גבוהים. נושבת הרוח בעצים ווו … ווו … והעלים מן העצים לאט לאט נושרים. ♪ גשם גשם גשם קל, גשם קל נוטף מעל. מתחזק שוצף קוצף
מתחזק הכל שוטף, רעם רעם איזה קול, רעם עז מרעיד הכל. ואז זרחה השמש ויבשה הכל.

מעגל הגינה של סבתא אלה

היו היתה אשה זקנה, סבתא אלה,
אשר חיתה בבקתה עשויה עלים
ועשב.
הבקתה הייתה בנויה בצל עץ חרוב
שסוכך עליה ונתן לה צל וחרובים.

מעגל שי והטליה

יש לשי טליה קטנה, לבנה כה לבנה. צמר צח כקצף גל, רך כמשי, מסולסל. רק לראש ולזנב, כתם כתם של זהב. הו טליה לי מתוקה, הו טליה לי כה רכה.
קשר שי פעמונים לצווארה.

מעגל התעוררות ילדי האדמה

השמש זורחת, עולה במרום, עולם מתעורר ואומר שלום! ♪ בוקר טוב לך שמש, ובוקר טוב לאדמה. ובוקר טוב לעננים, לפרחים, לציפורים ולכל הילדים ♪
באחו יש גן, ובגן בית קטן, על הדלת נקיש: הך… הך… הך. וקיש … קיש … קיש
אין תשובה – האם אין איש?

מעגל הזחל

בתוך שדה ירוק ירוק, על עלה ירוק ירוק,
של שיח ירוק. נחה לה ביצה קטנה קטנה ולבנה. ובתוך הביצה הקטנה קטנטנה ישן
לו מכורבל, שינה עמוקה זחל קטן
קטנטן וירוק.