מאת: דרור כהן
משפחות יקרות,
לאור השאלות מה אני מבין מהתקופה הזו, הרגשתי את הצורך לרשום לרכז ולשתף את מה שאני חווה כאדם, בהשפעת הזמן/ המקום/ השיתופים החברתיים והידע הפנימי, כאן בזמן הנוכחי . מתבקש כאן רגע להקשבה, אז קחו אותו…
מפעם לפעם, או לעיתים רחוקות, יש לאדם הזדמנות, ברגע שהוא מבחירתו או שאינו מבחירתו – להתבונן על חייו- להאזין לקולות, לשבח את המעשים, לראות את המיטב לצד הרגעים שמאבדים את שיווי המשקל , לראות פנימה ועל אף הקושי, להבין שאנו, עם כל אי השלמות שבנו, אנו "אדם שלם". אדם שאינו בהכרח פוחד להתבונן אל פנימיותו ומכיר שאינו מושלם, אמנם שואף לשלמות ולומד את אי-השלמות ללא פחד, ללא חשש להתבונן בכך, ללא חשש לשלוח חום ואהבה אל הישות הבלתי מושלמת הזו, שהיא חלק מישותו שלו בכללותו.
אהבה ללא פחד מלאה ברצון להתפתח, זו המשימה שאנו נדרשים לה, כל אחד מאיתנו ממקומו שלו, מתוך היחד הבלתי מושלם, הפנימי, שבו הוא מוצא את עצמו בימים ייחודיים אלו . כשאנו שרויים בפחד, הנשימה נעתקת, אינה חודרת, נמהרת, עד לחנק. כשאנו 'מתקשרים' ללא אהבה אנו מפתחים את הניכור, הסלידה, וחשים בקלות את הקור האנושי נטול אנושיות.
כמו שאנו עדים 'עידן' הקורונה מתפתח בזמן בו הגלובליזציה הטכנולוגית העשירה שולטת בכל מקום כמו בכל הזמן, עד כדי אובדן החום והאנושיות, עד כדי ניצול תכונות האדם כמו הגברת הפחד בקרבו. יחסיי הגומלין בין בני האדם מתרחשים דרך הקלדת קוד וסיסמא והדרישה הפנימית שנהיה ייחודיים, אף מעצמנו, בימים רגילים כבר מתכהה .
למרות כל זאת, ישנם גם זרמים חמים פעילים, צפים, קולות רמים של רצון לשינוי חברתי מהותי, של רצון לקחת חלק בחיי האחר באמצעים ותמיכה שלא היו מוכרים עד כה, בחיפוש מוגבר אחר הרוחניות, בשאלת השאלות הברורות לכאורה: למה אני כאן, מקבל מתנה להיות עד -פעיל בתקופה בה 'נעצר' העולם החיצון ואני מתנהל עם ילדי, כאן בעולמי הפנימי הגרעיני האישי, מדוע ? האם אוכל להיות זריז לפני שהמשבר הבא יסחף אותי ואחזור להיות כביום שלפני, ביום שאחרי -וליצור הסכמה חדשה? האם אעז להיות אמיץ ולזהות את השאלה האמיתית, ולהתקרב אל עצמי בהבנה וחמלה?
זמן שקט, זמן של משחק חופשי, זמן של ארוחות בשעות ברורות , זמן של פניות ושעמום, זמן שיכול להוביל להכרות מחודשת פנימה ועם אלו התומכים את הרגע הזה. הקבוצה הזו, התא המשפחתי, הרי היא כמעבדה לחיים וכל אחד יכול ללמוד ולקבל השראה ממעבדה זו לפיתוח חיים סוציאליים ואינדיבידואלים טובים וברורים יותר. קבלו את הזמן הזה באהבה, בלי כל פחד.
"מהראש ועד כפות הרגליים את הינך צלם אלוהים
מן הלב ועד כפות הידיים את מרגישה את רוח האל
כשאת מדברת בפיך את עושה את רצון האל .
כשאת מתבוננת באמא, באבא באחיך האהוב, באחותך האהובה,
בחיות , בפרחים, בעצים, בדרכים, בשבילים באבנים,
אין בך כל פחד, רק אהבה לכל מה שסביב לך".
(מבוסס בשינויים קלים, על "תפילות ערב לילדים" מתוך הספר "מדיטציות ואמרות התבוננות", שכתב ר. שטיינר).
באהבה,
דרור.
דרור כהן הוא מטפל וותיק ב"עיסוי ריתמי", מלווה צוותי גנים ואנידיבידואלים.