מחשבות על תיאטרון בובות לקטנטנים

מאת: סוזאן דאון, תרגמה: אפרת אנגרס-אוולד.

מתוך הספר: Puppetry in Education and Therapy, 2005

אני מאמינה  בתיאטרון הבובות המתחדש, תיאטרון הפותח את הלב ומביא, באמצעות סיפור הניתן לצפייה,  תמונה שמתארת אנושיות בצורות שונות. תנועותיהן ומחוותיהן של הבובות, הגוונים, האופן בו מסופר הסיפור -באמצעות הקול והצליל המוסיקלי, הכוריאוגרפיה, הבימוי והתוכן הסיפורי, כל אלה נושאים אותנו הרחק מעבר לחיי היומיום  ומחברים את כולנו עם עולם הסיפור.

האופן בו ניגשים אנו לשאלת ההתאמה של תיאטרון הבובות לגילאים השונים מתייחס, כמובן, להתפתחות הילד. חלק ניכר מן המחקר שלי הוקדש, במשך עשר השנים האחרונות, לצופים הצעירים ביותר. הוא התרכז בגילאי שנתיים עד ארבע, ואף בתינוקות ופעוטות בגילאים מלידה ועד גיל שנתיים, שצפו יחד עם האימהות בהצגה. פעמים רבות אני יושבת על הרצפה במעגל של פעוטות, שצעיף משי גדול מכסה את פלג הגוף התחתון של כולנו . זהו המרחב הסיפורי שלנו.

כולנו ניצבים נפעמים ומלאי הערכה לנוכח הישגיו והצלחותיו של הילד בשלוש השנים הראשונות לחייו. התהליך שבסופו הוא מצליח לעמוד זקוף על שתי רגליו הינו ההישג המשמעותי הראשון של הילד במהלך השנה הראשונה לחייו, והוא מאפשר לו להתחיל "לעשות דברים" בעולם. כשאנחנו ניצבים על שתי רגלינו זוכים אנו בשיווי משקל ובכוח לשאת את משקל גופנו.  שרירי הגב והצוואר כבר מפותחים דיים ויכולים להחזיק את עמוד השדרה ואת הראש זקופים. כל זה מאפשר לידיים ולזרועות חופש לבצע כל פעילות. אזי ניתן גם לצעוד את הצעדים הראשונים ולחוש את צד ימין וצד שמאל של הגוף כשהם נעים תוך כדי הליכה אנושית וביניהם מתנשא הגוף הזקוף שלנו. אנו מתחילים לכוון את העצמי הזקוף שלנו במרחב ולנוע בתוך החלל וכבר יכולים אנו להניע עצמנו מכאן לשם, בעוד  ידינו הפנויות משתוקקות לאחוז בדבר מה, גם אם הוא מרוחק מאיתנו מרחק ניכר. הו, עד מה מרגשות הן כל אותן היכולות הניצבות עדין לפתחנו! הוסיפו את גילוי הדיבור, הזיכרון, תחילת החשיבה, והרי לפנינו הפלאים  של שלוש השנים הראשונות בחיי אדם. כיצד יכול תאטרון בובות  להעשיר את התפתחותו של הילד בשחר חייו? הוא יכול בהחלט, בכך שהוא תומך בשלושת ההישגים המשמעותיים הללו של השנים הראשונות, ההליכה הזקופה, הדיבור והחשיבה.

כאשר בובת ווי ווילי ווינקי (Wee Willie Winkie) , בובת שולחן זעירה או בובת אצבע, יוצאת למסע ברחבי העיר, עלינו כבובנאים לשים לב לזקיפות הבובה ולהליכה האנושית של ווי ווילי ווינקי, המתנודד שמאלה וימינה ומשקף את הילוכו של הפעוט. אנו מקיפים את הקטנטנים בדיבור מתנגן ומוסיקלי, כשלעיצורים ולתנועות גם יחד יש איכות של שירה, ואל אלה מתווספות המחוות הנפלאות של ווי ווילי ווינקי הנע במרחב. איכות התנועות והמחוות  שיוצר דמיוננו יעודדו וימריצו את התהליכים הפנימיים המתרחשים אצל הפעוטים.

דמו נא את האם, המערסלת ברכות את ילדה האהוב בן השנה או השנתיים היושב בחיקה, בעוד היא עצמה מתענגת  על המצלול והחריזה  של שירים לפעוטות. והנה מופיעה בובת ווי ווילי ווינקי על ברכיהם, מטפסת במדרגות (מעלה על רגלו של הילד), יורדת במדרגות (מטה במורד הרגל), מקישה  במנעול  (peeking through the lock ) וממהרת לאורך הירך וקפלי הבגדים, כשהיא משלבת קרבה אנושית מהנה, תמונות  משעשעות ושיתוף בסיפור- שיר.

אין זה מפתיע אם כן שהילד ירצה לחוות זאת שוב ושוב: הקצב, החזרתיות, השפה המתארת ומאשרת את חווית ההזדקפות, ההליכה היוצאת אל העולם ועיצוב הדיבור הראשוני. כל הוויתו העצמית של הילד הצעיר זוהרת בתחושה של פליאה וקסם, אהבה ושעשוע, ויתר על כן – החוויה החושית העדינה שהוא חווה תוך כדי כך תואמת ומותאמת למה שהוא כבר יודע לעשות. יכולים אנו לשאול את עצמנו, מתוך הבנת שלבי ההתפתחות של הילדות, אילו סיפורים, ההופכים לתיאטרון בובות, יעניקו משמעות לילד הגדל ומתפתח.

לפעוטות מגיל 6 חודשים ועד שנה הייתי מציעה מעין הכנה לתאטרון בובות באמצעות בובה בסגנון של ווי ווילי ווינקי, שהילד צופה בם בחברתם האוהבת ומחבקת של אמא, אבא, אחד מן הסבים או אדם קרוב אחר. שיר או סיפור מוסיקלי, שהשפה שבה נכתבו והאופן בו הם מסופרים מדגישים את יפי הצלילים, המילים והשפה, הנושאים את הילד מן הדיבור הרגיל  והשפה היומיומית אל "הקול שבו מספרים סיפור". כאשר מפנה המספר את תשומת הלב  אל המרכיבים המוסיקליים של השפה הוא מעשיר את החוויה הצלילית. כשהוא משמיע  צלילים ברורים ויפים של עיצורים ותנועות הוא משמש מודל לחיקוי עבור הילד והילדה, המצויים בדיוק בשלב בו לומדים הם להגות את מילותיהם הראשונות.

איזה בובות תאטרון מומלצות (לילדים הצעירים)? רצוי להכין את הבובות  מחומר טבעי, על מנת לחזק את ההתפתחות החושית הבריאה של הילד ולתמוך ביצירת מערכת יחסים עם סביבה בעלת כוחות חיים. הבובה המומלצת ביותר הינה בובה העשויה מצמר רך, כמו, למשל, בובות אצבע מלובדות ובובות שולחן קטנות. בובות אלה הצבועות בצבעים רכים ועשויות מצמר רך וטבעי מיועדות לחושים העדינים  והצעירים בעיקר לעיניים ולחוש המגע. למעשה, המבנה האוורירי של הצמר מזמין את הילד לשקוע גם אל תוך הסיפור, השיר, הדקלום, ולהקשיב להם כשהבובה משמשת מעין עוגן רך. בבובה כזו, העטופה בעדינות בשכבות רכות של צמר, יש הרבה אויר, ולכן היא משפיעה הן על נשימתו של מי שנוגע בה והן על זו של המתבונן בה. התנועות והמחוות (של מפעיל הבובה) הן מוסיקליות, מלאות קצב וקסם. יש לשים לב לכך שהבובות ינועו באיטיות, כדי שחושי הילד יוכלו להכילן ולנשום אותן פנימה  לעומק. חשוב להבין שהבובות הן בעלות איכות של חיים מפני שהמפעיל/ה מעניק/ה להן חיים באמצעות הבנה ואהבה. תאטרון הבובות הוא מדיום בעל עוצמה, אשר מאפשר לקטנטנים לשבת בשלווה  ולצפות בסבלנות וברוגע בסיפור ויזואלי יפהפה. לילדים בני השנה אשר יכולים כבר לאחוז בבובה, ואולי גם להכניסה אל פיהם, אני משתמשת בבובות מלבד, בובות שעשויות מכותנה קטיפתית או בובות ממשי.

הפעוטות בני השנתיים כבר הרבה יותר מפותחים. במשך השנה שחלפה הם גילו דברים חדשים על עצמם ועל העולם ופיתחו מיומנויות נוספות. ידיהם הקטנות מסוגלות לעשות יותר פעולות ויכולתם  לדבר ולשוחח עם האנשים הקרובים הולכת וגדלה. הקשבה לסיפורי שיר, דקלומים ושירי ילדים תסייע מאד לפיתוח כישורי השפה שלהם. יכולים אנו לתמוך הן בפיתוח המיומנויות השפתיות והן ביכולת הקשב המתפתחת, באמצעות התמונות הוויזואליות שיוצר תאטרון הבובות. כאשר אנו מוסיפים גם תנועה, ובעיקר מחוות בעלות משמעות, יוצרים אנו תמונות מלאות חיים, השונות מן התמונות הסטטיות של האיורים בספרי הילדים וגם מן התנועה הטכנולוגית שהילדים יכולים לצפות בה בסרטי ווידאו. אי אפשר להגזים בחשיבותו של הלב האנושי הפועם בחזהו של הבובנאי, המפיח חיים בבובות עבור הילדים הקטנים.

בגיל הזה אוהבת אני לתאר, באמצעות הבובות, חוויה המשקפת באופן הרמוני אירועים נעימים שהילד מכיר מחיי היומיום של עולמו הקרוב. בסיפור על קטיף תפוחים עם סבא, למשל, ובאמצעות שימוש בבובת סבא ובובת ילד, ניתן ליצור חוויה אמיתית של אסיף תפוחים בסתיו. הבאת התפוחים הביתה אל בובת סבתא, שאופה מהם עוגת תפוחים, יכולה לשקף תמונה אידילית של חיים. והטוב ביותר, אם לאחר הצגת תאטרון הבובות הסתווי יתקיים חג אסיף שיכלול אכילת עוגת תפוחים אמיתית.

כאן יכול סיפור ההצגה להעמיק את משמעותו של האירוע הריאליסטי. הבובות יכולות לבטא ולהדגיש במחוותיהן את מערכות היחסים החמימות והלבביות בין הדמויות, את המאמץ להגיע אל התפוחים, את הקטיף והאיסוף, את נשיאת הסל הביתה. המקצב והחיוניות של ההתרחשות המציאותית יכולים להיות  מתוארים – ואפילו מודגשים – באמצעות תנועות הבובות. בהצגה אנו יכולים לשקף את מה שמעניק בריאות  בחיי היומיום. למעשה באמצעות ההדגשה של אלמנטים מוסיקליים מתאימים, כמו יצירת מקצב, תנועות החוזרות על עצמן והוספת שירים, דקלומים וסיפור למחוותיהן של הבובות, מעודדים אנו מודל חיקוי לתנועה בריאה בעשיה היומיומית.

אחת התרומות החשובות של תאטרון בובות לילדים בגיל הזה הוא יצירת חוויה של מעגל השנה, באמצעות סיפורים שירים או דקלומים תמונתיים, הקשורים לעונות ולאופן שבו חווים אותן הילדים בחייהם. סיפורים על יצירת איש שלג, על ציפורים הבונות את קינן, על זחלים שמתגלמים ואחרי כן הופכים לפרפרים ועל סנאי שאוסף אגוזים, כל אלה מביאים תמונות עונתיות, שתכליתן לסייע להשתלבות  הילדים בסביבתם. לגיל הזה אנו רוצים להביא סיפורי תאטרון בובות יפים הקשורים לחייהם, סיפורים המזכירים חוויות הקשורות לעונות השנה ומעודדים לחוותן בהקשר של שמחה.

ברצוננו להביא גם את הטון והצבע של העונה לזמן שבו מקשיבים הילדים לסיפור ולכן אנו יוצרים תאטרון פשוט- מעין במה פתוחה על השולחן, הברכיים או הרצפה- ומשתמשים בצבעים המייצגים את העונות המתחלפות. אני משתמשת בצעיפי משי בצבע אחד, בבד גזה (כותנה) ובבדים רכים אחרים.  גם עלים, אצטרובלים, נוצות, פרחים ופירות-בר, שנאספו בטיול עם הילדים, והוספתם לאביזרים של תאטרון הבובות, יגבירו את הסקרנות והעניין  שיגלו הילדים בעולם הסיפורי  שאתם יוצרים. השתמשו בבובות שבהם יכולים הילדים לגעת ולאחוז. למשל, בובות מלבד חזק, בובות שולחן או בובות אצבע מצמר. בובות אלה מזמינות לגעת בן.

לקטנטנים, הקולטים כל דבר בחושיהם וחווים רצון מיידי לחקות את מה שאנו עושים, חשוב מאד, כאשר אנו מפיחים רוח חיים בבובה באמצעות סיפור קטן, שהתנועות והמחוות שלה יהיו אמיתיות; למשל, שפרפר יעוף בקלילות ויעניק תחושה של אווריריות, שארנב יקפץ לו בעליזות לפי הקצב והתרנגולת  תנקר פק פק פק… שהפוני ידהר ושהדמויות האנושיות יופעלו כשהן זקופות גו ומהלכות באופן אנושי, עם מודעות לימין ולשמאל. חשוב שבני אדם לא יהלכו כמו ארנבת קופצנית. אנו מתכוונים אל התנועה האופיינית של הדמות ואז תופסים את הקצב המיוחד לה ואת הלך הנפש המאפיין אותה (ומפעילים אותה) בתנועות רכות וקצת יותר איטיות, על מנת שהחושים שרק החלו מתפתחים יוכלו לשקוע לתוכן. תאטרון בובות יכול לתפוס  את המחווה המדויקת של הדמות, מחווה שאותה הילד מפנים ומחקה. כמה נעים (לצופים הצעירים) לצאת לחצר לאחר הצגה של סיפור טבע שכזה ואז לרוץ ולהתעופף כפרפר, לקפץ כמו בובת הארנב, או להתרוצץ כעכבר. ילד שיכול להתבונן בטבע, להסתכל בתמונות הסיפור מלאות החיים של תאטרון הבובות, ולהפנים את הסיפור באופן כזה, שהוא מסוגל להציגו ולהחיותו מחדש בעת המשחק העצמאי שלו, הינו ילד בריא!  אני מביאה עימי סל גדול שבתוכו בובות ארנבונים, כדי שהילדים יוכלו לשחק בהן לאחר שהצגתי להם סיפור על ארנבון. נסו זאת והתבוננו כיצד הילדים, בעזרת יכולת החיקוי שלהם, מציגים את הסיפור לפרטי פרטים. כושר החיקוי הוא הבסיס לפיתוח כוחות הדימיון שלהם.

משהו מיוחד וראוי לציון מתחיל אצל בני השלוש ונמשך בערך עד גיל חמש, הדימיון מתחיל להתפתח. בגיל הזה מתרחשת פריחה של כוחות הדימיון, וניתן לכוון את פעילותו של הילד באופן כזה שאובייקטים שונים ישתנו  תוך כדי משחק  בעזרת האיכות של פנטזיה. ילד יוצר באמצעות הזיכרון של מה שהוא עצמו חווה. איצטרובלים שנלקחים מהסלסילה הופכים לבני אדם מן הכפר בסיפור ששמע. הלקטים של פרג משתנים לכלים לזריית מלח ופלפל, שבהם משתמשים גם במשחק "במטבח" שבארגז החול.

עבור ילד  הצגת תאטרון בובות כמו "המסע בשחקים של אולי", על פי סיפורה של אלזה ביסקאו, המספרת על מלך חורף, גברת ת'או ושובה של הגבירה אביב היא חוויה נפלאה. ליבו של הילד נפתח, כאשר הסיפור מתגלה לפניו בתמונות צבעוניות ועתירות תנועה ובמחוות בעלות משמעות, באמצעות בובות העשויות בהתאמה לגילו. אז, כבמטה קסם, בזמן שהילדים משחקים באופן עצמאי וחופשי, הם מציגים את גברת ת'או, שבד חום מבדי המשחק בגן הופך לגלימתה ומקל משמש כמטאטא שלה. הגבירה אביב עטופה בבד ירקרק ואניצי צמר ירקרקים, שנאספו מסלסילת הצמר, פורחים על קרסוליה! הילד הבריא ישחזר את ההצגה ואת הסיפור במשחקו. עצם השתקעותם במשחק פעיל, היוצר מחדש את הסיפור, מחזקת את יכולות הפנטזיה המתחילות לנבוט וללבלב אצל הילדים. כאשר אני מציגה סיפור זה לילדים בני 3-5  אני מכינה (בגן) דמויות העשויות מאניצי צמר בזמן שהם שקועים במשחק חופשי. תמיד זה מסתיים בכך שהם מגיעים אלי, מתבוננים בי ומבקשים להכין בעצמם גבירה אביב משלהם או מלך חורף. יש לי צמר צבוע, שאני מביאה עימי בסלסילות והוא מונח על ידי מוכן בשבילם כדי ליצור ממנו את הבובות התמימות שלהם. לאחר מכן הם ישתמשו בדמויות שיצרו בעצמן, על מנת להציג בעזרתן את הסיפור פעם אחר פעם.

כמבוגרים יכולים אנו לסייע בהנחיית פעילותם של הילדים על מנת שהתפתחות הפנטזיה אצלם תהיה מלאת חיים. לעיתים הם מבולבלים מאד או שאינם יודעים כיצד לפתח פעילות משחקית. במיוחד אלה הצופים בפעילות "מן הצד". הילדים הללו אינם יודעים כיצד לפתח משחק בעל משמעות. תנו אמון בקצב הטבעי של ילדים המשתתפים בהצגות תאטרון הבובות שלכם והמריצו את כוחות הפנטזיה והדימיון שלהם, על ידי כך שתספקו להם דברים מן ההצגה ובובות קטנות המיועדות לשימושם. הם יתחילו בחיקוי שלכם ובהשראת האובייקטים הנוספים וימצאו את דרכם העצמאית למשחק יצירתי ומלא דימיון.

לילדים בגיל הזה ההשתקעות בעונות ובמעגל השנה- באמצעות סיפורים המוצגים באמצעות בובות- היא מעניקת כוחות. עתה הם יכולים כבר להתחיל להכיל עלילה מורכבת יותר. אחד מן הסיפורים האהובים עלי, מבין אלה הקשורים לעונות השנה, מיועד לתקופה שבה מתחילים הימים להתקצר ולהתקרר בעוד הסתיו הופך בהדרגה לחורף. יש לי בובת מוט שיש לה פנס ישן בגדל המתאים, שנר דולק בתוכו, והוא מאיר לבובה את הדרך הביתה. הילדים כל כך אוהבים את הבובה הזו והם יודעים שהאיש הוא אמיתי. ואמנם, עבור העצמי המדמיין הוא אכן אמיתי, ממש כמו השמש, הירח והכוכבים.

הצגת תאטרון בובות המיועדת לשנות החיים הראשונות צריכה להיות עשויה בפשטות שכזו, שהילד יכול באמצעות דמיונו להתמסר לה לחלוטין. כוחות הדמיון המתפתחים הם אבני הבניין לחשיבה יצירתית בעתיד. לכן תכליתן של הצגות תיאטרון הבובות שלנו איננה רק הבאת שמחה ללב הילדים. באמצעותן אנו מקבלים את פני הילדים לעולם שלהם, באמצעות סיפורים היוצרים מציאות. את המציאות הזו הם חווים כאמיתית, מפני שהיא מתאימה באופן עמוק לשלבי ההתפתחות שאותם הם חווים.