התכוונות בימי הקורונה – מרץ 2020

התכוונות בימי הקורונה – מרץ 2020

מאת: מיכל רשף


גננים וגננות יקרים,


בימים מאתגרים אלה שחוסר הוודאות, אי הידיעה והחשש הם חלק עיקרי בחיי כולנו חשוב להזכיר לעצמינו שהדבר שהכי משפיע על הילדים הם המבוגרים שסביבם – מעשיהם, רגשותיהם ומחשבותיהם. על מנת לתמוך ולחזק אתכן/ם, החלטנו – חברות בעמותת מעגל הגנים – לשתף אתכן/ם במחשבות שעלו בנו. 

כאנשי חינוך עומדת בפנינו בימים כאלה משימה גדולה אולי מכל מקצוע אחר – חוץ מהמשפחה שלנו אנו נושאות את הילדים והמשפחות שתחת כנפינו וחשות אחריות גדולה ורחבה. כותרת שהופיעה באחד העיתונים הבוקר –  "….לחשוב בתוך הקופסה, תקופה עם הילדים בבית, ללא אטרקציות חיצוניות או מסגרת חינוכית, עשויה לעורר חרדה בכל הורה עוד לפני שהקורונה נכנסת…" הזכירה עד כמה אנו יכולות/לים לעזור ולתמוך.

"כשאתה לא יכול לחשוב על שום דבר אחר מלבד הפחד מהמחלות שמתרחשות סביבך במגיפה, ומחשבות הפחד מלוות אותך בשכבך לישון בלילות, אז נוצרים בנשמתך דימויים לא מודעים ודמיונות חדורי פחד. זה כר פורה לחיידקים פאתוגניים לקנן, לשגשג ולמצוא שטח גידול נעים" (הרצאה GA312, שנת 1920)

"…מי שמביט בחרדה ופחד על מה שעשוי להביא לו העתיד, מציב מכשולים בפני התפתחותו ומונע את פריסתם החופשית של כוחות נפשו. מאומה אינו מהווה מכשול כה גדול לפריסתם החופשית של הכוחות הללו, כמו הפחד והחרדה מפני הבלתי ידוע הנכנס אל הנפש מזרם העתיד…." (ר. שטיינר – מטאמורפוזה של חיי הנפש, מהות התפילה, פברואר 1910)

 אחד הדברים המשמעותיים שהוירוס המדובר נותן לנו זו תזכורת של האפשרות לעבוד ביחד, להיות ״חלק מ..״ ולחלוק ידע וניסיון. עוד מאפשר לנו הזמן הזה להיזכר בדברים החשובים לנו באמת, בדברים הנותנים לנו ביטחון, בדברים שהם כן בידיים שלנו ושביכולתנו לשנות ולנהל. לכן חשוב שבשעה זו נזכיר זאת אחד לאחר, נתמוך אחד באחר וביחד נתמוך בהורים שעומדים בפני מציאות חדשה ומאתגרת.

להלן כמה נקודות שנראה לנו חשוב לשים אליהן לב:

  • להזכיר להורים שהנוכחות שלהם היא זו החשובה ביותר עבור הילדים שלהם, יותר מכל פעילות וכל אטרקציה. והפעילות החשובה ביותר היא להיות ולעשות ביחד.  
  •  להזכיר להורים את החשיבות של הפשוט והמעט  ואת החשיבות הגדולה של יצירת ריתמוס וסדר. חשוב לשלוח דוגמאות לסדר יום ולהדגיש את החשיבות של התנועה בין פנים וחוץ, בין פעילות למנוחה ובין נשימה פנימה והחוצה ולציין התאמה לגילאים השונים. חשוב להדגיש את החשיבות של השינה עבור הילדים וכן שמירה על ארוחות מסודרות ומזינות – אפשר לשתף במתכונים של הגן ולעודד להכין אותם ביחד בבית. 
  • להזכיר את החשיבות הגדולה של יציאה החוצה והשהייה בטבע (כל עוד זה אפשרי). את הפעילויות המכוונות להתנסות חושית ובמיוחד לחושים הראשונים – מגע, תנועה, שיווי משקל וחיים. הריצה, הטיפוס, המשחק והשהייה בחוץ כמחזקים ותומכים את מערכת החיסון ובכלל.
  • לשלוח להורים סיפורים מתאימים לזמן הזה בשנה וכן סיפורים מרפאים לזמנים מאתגרים. (אפשר למצוא רשימה והמלצות באתר הרשמי של המעגל הארצי).
  • לשלוח דקלומים וברכות מחיי הגן באופן שוטף. 
  • במידה והמצב הנוכחי ימשך אפשר יהיה להכין "ערכת פעילות " עבור ההורים והילדים (למשל-חומרים והוראות ליצירה של פרחי אביב, פרפרים וכו׳).
  • חשוב להזכיר להורים להמעיט ולדבר במחלה וענייניה מעל ראשי הילדים. ומאידך לעזור להם  לתווך לילדים את המציאות והחופשה הפתאומית שכולנו נתונים בה. לילדים הצעירים מתחת לגיל 3 אין צורך להסביר או לפרט, לילדים הגדולים יותר השואלים חשוב לתת תשובה פשוטה שישמע ממנה קול של ביטחון וכיוון ולא פחד וחוסר הוודאות.
  • חשוב להגן על הילדים מפני התקשורת ולחסוך מהם צפייה במסכים מכל הסוגים. גם התכניות המיועדות לילדים לכאורה מלאות באינפורמציה, דימויים וקולות שהיינו רוצים לחסוך מהם.    
  • אפשר לקיים  "מפגש" שבועי אינטרנטי (זום או ובינר) כדי ליצור שיח, שיתוף ותמיכה עם ההורים בשעות הערב.
  • חשוב לשמור על קשר אישי ורציף עם ההורים ולהיות קו פתוח עבורם.
  • אפשר לשתף במאמרים רלוונטיים. 

בפעילות הנ"ל, אין הכוונה לשלוח את הקוריקולום של הגן הביתה אלא להוות מקור להשראה, לביטחון ולתמיכה עבור קהילת הגן המגדלת את הילדים שהם הקהילה שתוביל את העתיד. 

ומהי ההתמסרות למאורעות העתיד? אומר לנו שטיינר: "בצורתה האידיאלית ההתמסרות הזו היא הלך נפש המסוגל לומר תמיד : מה שלא יבוא , מה שלא תביא לי השעה הקרובה או הבוקר הבא, שום פחד וחרדה לא יוכלו לשנותו – אם הוא בלתי ידוע לי…" (מטאמורפוזה של חיי הנפש – כנ"ל)

תפילת ההתמסרות (ר. שטיינר)

״את אשר יבוא בשעה הבאה, ביום הבא,
איני יכול לשנות בפחדיי.
אני מצפה לכך בשלוות נפש,
בשקט ים רוגע של פנימיותי.
פחד וחרדה משתקים את התפתחותנו,
בגלי הפחד והחרדה אנו דוחקים מנפשנו את
אשר רוצה לבוא אליה מן העתיד.
ההתמסרות למה שאנו מכנים החוכמה  האלוהית
במאורעות העולם
היא הביטחון בכך שמה שיביא עמו העתיד
מוכרח להיות
ושבדרך זו או אחרת
הוא יפעל את פעולתו המיטיבה״

אנו מאחלות לכולנו ימים של בריאות, התמסרות, נתינה וקבלה.

מיכל רשף היא חברה בעמותת מעגל הגנים לחינוך וולדורף בישראל maagalhaganim@gmail.com



גרסה להדפסה

דילוג לתוכן